בת בילה ויעקב. נולדה ביום ל' באב תשמ"ו (4.9.1986) בכפר סבא. אחות לקרן, נטלי, דוריס, מטיו וגבריאל. דניאל נולדה בבית החולים "מאיר" בכפר סבא. היא הייתה ילדה מקסימה ומלאת חיים, חייכנית, שמחה וסקרנית. גדלה והתחנכה בהרצלייה, תחילה בגן הילדים "יובל", משם המשיכה לבית הספר היסודי "לב טוב". המורים נהגו לשבח אותה על נועם הליכותיה ועל מוכנותה לעזור בכל עת. לאחר שמשפחתה עברה לרמת פולג שבנתניה, המשיכה דניאל ללמוד בתיכון "אלדד" והשתלבה היטב בסביבה החדשה מבחינה חברתית. היא למדה במגמות ביולוגיה וקולנוע, והצטיינה בלימודיה. בהיותה בתיכון, יצאה עם משלחת תלמידי בית הספר לפולין ותיעדה בצילום את המסע כולו. עם סיום לימודיה בבית הספר הוענקה לה תעודת הוקרה על תרומתה לגיבוש החברתי ועל עזרה לזולת. דניאל תמיד הטתה אוזן קשבת לכל אדם. ביתה היה מלא חברות וחברים דרך קבע. היא אהבה מאוד לבלות בים וללכת לאורך החוף, בילתה עם חברים במסיבות וצילמה בהן. היא העדיפה טיולים ארוכים, כיוון שהייתה הרפתקנית, ונהנתה מהמחנאות ומהשיחות האינטימיות המתפתחות בדרך; אבל גם אהבה להיות בבית ולקרוא ספרים כמו "באדולינה", "ורוניקה מחליטה למות", "המוקיון", "אזהיר", "קיפודים" ו"אם יש גן עדן". דניאל נהנתה לצייר ולנגן בגיטרה ובפסנתר והרבתה להאזין למוזיקה. הזמרים האהובים עליה היו שלום חנוך, שלמה ארצי ואריק איינשטיין, והלהקות שהעדיפה היו "קווין", "קולד פליי", "לד זפלין" ו"פינק פלויד". לצד רוק ומוזיקה ישראלית, התחברה דניאל לסגנונות מוזיקה מאוד מגוונים: טראנס, דאנס, האוס, טכנו, מוזיקה אלקטרונית, ניו אייג', נשמה, פופ, ראפ, רגיי, מוזיקה קלאסית, אתנית ומזרחית. בתאריך 11/09/2008 התגייסה לצה"ל והחלה לשרת במכללה הטכנולוגית של חיל האוויר והחלל. לאחר שעברה קורס הכשרה, הוצבה בבסיס חצור בטייסת מטוסי אֶף-16 כטכנאית מטוסים. דניאל חשה גאוות יחידה ותחושת שליחות נעלה בתפקידה זה. במלחמת לבנון השנייה היא תפקדה מסביב לשעון בהכנת המטוסים לגיחות מבצעיות. במהלך עבודתה בטייסת רואיינה דניאל לטלוויזיה מספר פעמים. היא קיבלה תעודת הצטיינות על עבודת ההדרכה שלה בטייסת, ובתום שירותה הוענקה לה תעודה הוקרה על תרומתה לגיבוש היחידה ועל פעילותה החברתית. דניאל רצתה מאוד להמשיך את השירות הצבאי בטייסת בשירות קבע, אך הדבר נמנע ממנה עקב מחסור בתקנים לבנות. לאחר שחרורה התחילה לעבוד בתעשייה האווירית, אבל הרגישה שהיא אינה תורמת כפי שהייתה רוצה לתרום ועזבה את העבודה. היו לה דרישות גבוהות מעצמה וממקום עבודתה והיא הייתה שאפתנית. עם שובה מטיול בארצות הברית, החליטה דניאל להתגייס לאחד מהשניים: משטרת ישראל או שירות בתי הסוהר. היא התקבלה למשטרה, סיימה קורס שוטרים בציונים גבוהים, וגם כאן קיבלה תעודת הוקרה על גיבוש חברתי. במשטרה עבדה דניאל בגיוס מתנדבים ובשיטור קהילתי. את עבודתה המאומצת עשתה מתוך תקווה גדולה לשיפור ומתוך תחושת שליחות. בתפקידה האחרון שימשה כמפקדת בסיס המתנדבים של המשמר האזרחי בנקודת המשטרה בצפון תל אביב. "היא הייתה שוטרת טובה," סיפר מפקד מרחב ירקון תת-ניצב משה (צ'יקו) אדרי, "רק תשבחות". בשעות הפנאי אחד הבילויים האהובים עליה במיוחד היה ביקור בקולנוע. סרטים שאהבה במיוחד היו "פָאיט קלאב", "בחברה טובה", "קיל ביל", "מגנוליה", "מבצע סבתא", "נערה בהפרעה" ו"לאונרד ודוריס". כשצפתה בטלוויזיה העדיפה את הסדרות "אבודים", "חברים", "חיים פשוטים", "שנות ה-70" ו"האוס". לדניאל הייתה משיכה לאמנויות הבמה – לכן אהבה את האופרה, קונצרטים ותיאטרון – ולאמנויות פלסטיות ולתערוכות בגלריות ובמוזיאונים. בכל הקשור לבתי קפה, מסעדות, פאבים ומועדונים – היא העדיפה מזון אורגני וצמחוני, ונהנתה ממטבחים אירופים כמו האיטלקי והיווני וגם ממטבחים מהמזרח הרחוק כמו ההודי, התאילנדי, הסיני והיפני. דניאל גם אהבה לצאת לרכיבה על אופניים, להתאמן בחדר כושר ובספינינג, ובכלל, עסקה במגוון רחב של פעילויות ספורט, כמו שחייה, צלילה, גלישת רוח, כדוריד, החלקה על הקרח, טיפוס הרים, אירובי, הליכה, טניס שולחן, טניס, רכיבה על סוסים וכדורעף. סמל-ראשון דניאל זלינקה נפלה בעת מילוי תפקידה ביום י' בתמוז תש"ע (22.6.2010). בת עשרים ושלוש וחצי הייתה בנפלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין "קריית שאול" בתל אביב. הניחה אחריה הורים, ארבע אחיות ואח.
