זלינגר, ראובן

בן דבורה ועקיבא, נולד ביום כ"ט בתמוז תרפ"ז (29.10.1927) בתל-אביב. שנות ילדותו עברו עליו בתנאים קשים. בנדודיה אחר מקורות מחיה נאלצה משפחתו להחליף מדי פעם את מקום מגוריה. בסיימו את בית-הספר העממי לא רצה להמשיך בלימודיו ביודעו את מצבם הקשה של הוריו. הוא החל לעבוד כמתלמד בסדנאות בריטיות במקצוע המסגרות המיכנית ולאחר יום-עבודה ביקר בשיעורי-ערב של בית-הספר "מכס פיין" והשתלם במקצוע. היה גבה-קומה ויפה-תואר, אהב נגינה, ציור ותיאטרון ותמיד היה תוסס ומתסיס, מוכן לעזור לזולת בעצה, בעבודה ובכסף. מגיל 16 הצטרף ל"הגנה". היה פעיל בשורות החי"ש, השתתף בשמירת הגבול בין יפו לתל-אביב, נתון היה שם כמה פעמים בסכנה וגם נאסר ושוחרר בערבות. גם במקום עבודתו פעל בענייני ה"הגנה". ביוזמתו הוצא מכשיר קשר שהיה מיועד לאויב והועבר לרשות ה"הגנה". עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה בין ראשוני המתנדבים ושירת בחטיבת "גבעתי". ב-13 במרס אורגנה שיירה ובה 12 כלי רכב כדי לפרוץ את הדרך ולהביא אספקה לגת ולגלאון. השיירה עברה את הכפרים עיראק-סואידן ופלוג'ה והתקדמה לעבר יעדה. באותה עת יצאה מחלקה מגת, להציב חסימה למניעת תגבורת אויב מעיראק אל-מנשיה. בקרב זה נפל, ביום ב' באדר ב' תש"ח (13.3.1948). נקבר בגת. ביום כ"ג בחשוון תש"י (15.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק