זלוצ’בסקי, יוסף (אביש)

בן שרה ויחיאל, נולד ביום כ"א בתשרי תרצ"ב (2.10.1931) בתל- אביב. למד בבית-ספר עממי-דתי ובעודנו ילד נתייתם מאביו. בהיותו בן 13 הצטרף לתנועת המחתרת של "לוחמי חירות ישראל" ועסק בהדבקת כרוזים ובהפצת חומר תעמולתי. חבריו נהגו לכנותו בחיבה "יוסקה הצוחק" בשל צחוקו שלא מש מעל פניו. היה שומר דת ומסורת ועבד בפקידות. בהיותו בן 14 סיים קורס ברעננה ונתפס על-ידי הבריטים. בנשק ביד וביריות התנגד לתפישתו, אך נאסר ונדון למאסר-עולם ועד צאת הבריטים מהארץ ריצה את עוונו בעתלית. יומיים לאחר שחרורו הצטרף לצבא, בהעלימו את גילו הצעיר ושירת בחטיבה 8. יוסף שירת בפלוגת קומנדו והשתתף בכיבוש לוד, רמלה, בית-נבאללה, בפריצת הדרך לנגב ובקרב עיראק-סואידן. בעת מבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחומי ישראל, בקרב על עוג'ה אל-חפיר נפגע הזחל"ם שנסע בו ועלה באש. יוסף נפצע קשה והועבר לבית-החולים בבאר שבע ושם מת ביום כ"ו בכסלו תש"ט (27.12.1948). נקבר בחלוצה. ביום כ"ג בתמוז תש"ט (20.7.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.