זלוטניצקי, אברהם

בן ניחה וגרשון, נולד ביום י"ג בחשוון תרנ"ד (2.10.1893) בעיירה איזביצה, פולין, והיה שם מפעילי "צעירי ציון". עלה לארץ בעלייה הרביעית בשנת 1925, התיישב בעפולה ופתח שם בית-מלאכה. עם ראשית הקמת מפעל החשמל בנהריים עבר לשם והצטרף לעובדי חברת-החשמל. כשחוברה עפולה לרשת החשמל חזר אליה ועבד בעיקר בנצרת, בה היה יהודי יחיד בין המוני ערבים, שכיבדוהו על יושרו ואומץ-לבו. במאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט הקדיש ל"הגנה" את חופשתו הממושכת בת חמישים יום שצבר במשך שנים. הוא התנדב לנוטרות ושימש בתפקיד קורפורל-נוטרים ליד חברת-החשמל עד גמר המאורעות. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה, והוא אז כבן 50, התגייס לצבא הבריטי, עלה בו לדרגת סרג'נט וזכה ל"יישר כוח" מפי הגנרל אלכסנדר, ממצביאי הצבא הבריטי אז. שירת בלוב ובאיטליה, בפלוגת ספקי-המים ובהתקנת קווים חשמליים. מסירותו ונכונותו לכל תפקיד, אף הקשה ביותר, היו למופת ולעידוד לחבריו החיילים הצעירים. בתקופת הקרבות והניצחונות של צבאות בעלות-הברית ניתן לו מבוקשו והוא נתמנה מפקד יחידת שבויים גרמניים המתקינים את קווי החשמל. בגאווה נשא את הסמל היהודי על שרוולו. מצוחצח ונקי, גא וקפדן עמד והשגיח על הגרמנים אשר בשנאה בוערת מילאו את פקודותיו מאור שחר עד ערוב יום. משהגיע לדאכאו זועזע עד עומק לבו ממראה עיניו ומאז נתעוררה בו נטיה דתית והוא החל להתייחד עם עצמו. הוא התמסר לעבודת ההצלה בקרב הפליטים ועשה הרבה למען עלייתם ובייחוד למען עליית הילדים. בגמר המלחמה חזר לתפקידו בנצרת ושוב התמסר בכל להט לבו ל"הגנה". היה מראשוני הכבאים במקום. בימי מלחמת-העצמאות התגייס מיד, על אף גילו הקשיש, ונתמנה מפקד קטע בעפולה. אברהם טרח יומם ולילה בהתקנת עמדות-מגן וביצורן. ב-12.2.1948 יצא לתקן את קווי החשמל שנותקו בוואדי ערה. ברדת קבוצתו מהמכונית הותקפה על-ידי כנופיה שארבה להם ואברהם נפל פצוע בתעלה. חיילים בריטים שחלפו במקום אספוהו לבית-החולים בבאר יעקב ומשם הועבר ל"הדסה", אך שוב אי-אפשר היה להצילו בשל דלקת קרום-הבטן שנגרמה על-ידי הכדורים. לאחר עינויים קשים מת ביום י"א באדר א' תש"ח (21.2.1948). נקבר בבית-הקברות בנחלת יצחק. השאיר אחריו אישה ושתי בנות. ביום י"ב באדר תשט"ו (6.3.1955) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.