זלאיט, ניר ניסים

בן מרים ויעקב. נולד ביום כ"א באדר ב' תשל"ג (25.3.1973) בתל אביב. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי "דוד לוין" והמשיך בבית-הספר התיכון "ליידי דיוויס", במגמה הריאלית-ביולוגית. את מירב זמנו, בילדותו ובנעוריו, השקיע ניר בפעילות הספורטיבית. בגיל עשר החל לשחק כדורגל בקבוצת "מכבי" תל אביב ולאחר שנה עבר לשחק במסגרת "שמשון" תל אביב כשוער. כאשר צמח ניר לגובה – ובגיל שש עשרה אף התנשא מעל לגובה של מטר ושמונים – החליט לעבור לכדורסל. בזכות השקעתו, גובהו ואהבתו למשחק, הצטיין ניר במהרה גם בתחום זה. ניר היה אוהד מושבע של "מכבי" תל אביב בכדורגל ובכדורסל והרבה ללכת למשחקיהן עם אביו ואחיו רותם. לא פעם השפיעו נצחונותיה או הפסדיה של הקבוצה אותה אהד, על מצב רוחו. ניר היה חובב מוסיקה מושבע. הוא האזין למוסיקה מסוגים שונים, החל ממוסיקה מזרחית ועד למוסיקת רוק כבד. עבור בני המשפחה היה ניר מקור לא אכזב להשגת כל מוסיקה שבקשו. בתקופת התיכון לא הרבה ניר להשקיע בלימודים, אך שקד על הכנה למבחנים וכך הגיע להישגים גבוהים במקצועות הריאליים. בין חבריו היה ניר ידוע כ"דבק" המחבר בין כולם. הוא דאג לשמר את היחסים התקינים והחברויות והחשיב מאוד את האווירה הטובה בין כולם. לאחר נפילתו, חששו חבריו מפירוק החבורה בלעדיו. למרות היותו מוקד חברתי, ויתר ניר מדי פעם על בילויים עם חבריו, כדי לבלות בחיק המשפחה, שהיתה חשובה לו לא פחות. ניר היה גאה ביחסים הקרובים ששררו במשפחתו המורחבת, והוא היה גאוות המשפחה. קשרים חמים במיוחד היו לו עם אחיו הצעיר, רותם. כמו שקורה בין שני אחים, גם ניר ורותם רבו מדי פעם, אך תוך זמן קצר היו חוזרים ומשלימים, הריב נשכח והם נמצאו מיד בעיצומו של משחק מחשב או כדורסל. ניר היווה דוגמה לרותם ואהב לייעץ לו בתחומים שונים המשותפים לשניהם – יחסים עם חברים, חברות, הכנות לצבא ועוד. רותם שאב מניר השראה והיה גאה בו מאוד. באוגוסט 1991 התגייס ניר לצה"ל כשהוא מלא מוטיבציה ונחוש בדעתו לשרת בחטיבת גולני. תחילה, שובץ לחטיבת ההנדסה, אך עקב התעקשותו הועבר ניר לחטיבת גולני, שם עבר את המסלול הקשה של הכשרתו ללוחם. כאשר קיבל את הכומתה החומה, לא היה גאה ממנו. לאחר מספר חודשי שירות התגלתה אצל ניר בעיה רפואית, הורידו לו פרופיל והוא שובץ במפקדה החטיבתית. השיבוץ החדש תסכל מאוד את ניר וגרם לו להרגיש שאינו תורם מספיק למדינה. לאחר חצי שנה, כאשר הבעיה הרפואית נפתרה, לחץ ניר לשוב ולשרת כלוחם. עקב לחציו הרבים, הוחזר ניר לתפקיד לוחם כשהוא חדור מוטיבציה וגאוות יחידה. ניר הרבה לספר למשפחתו על הפעילות בה השתתף ועל יחסיו החמים בינו לבין חבריו לפלוגה, אותם אהב מאוד. מפקדיו מתארים אותו כלוחם עיקש ונחוש, תמיד בחוד. הוא השקיע את כל כולו על מנת להיות לוחם מעולה והיה מהטובים שבחבורה. חבר טוב ונאמן, גאה בארצו ובתפקידו. ניר נפל בקרב בלבנון, ביום ב' באלול תשנ"ג (19.8.1993), כאשר הכוח אליו השתייך חזר מביצוע מארב לילה ונתקל במטען חבלה. בן עשרים וחצי היה ניר בנופלו. עמו נפלו סגן לוי משאל אייל, סמ"ר חזן גולן, סמ"ר וידל ארי, סמ"ר אבני אסף, סמ"ר דאלי צחי, וסמ"ר טננבוים אסף יחזקאל. לאחר נפילתו הועלה ניר לדרגת סמל ראשון. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר הורים ואח. משפחתו הנציחה את זכרו בהקדשת חדר על שמו, במתנ"ס בהדר יוסף.