זכריה, שלום (“שלום יפת”, “סאלם”)

בן חסן ונור. נולד ביום כ"ד בניסן תרצ"ז (5.4.1937) בעיר בידה שבתימן. בילדותו למד ב"חדר" בעיר מולדתו ועם עליית המשפחה לארץ במסגרת "מרבד הקסמים" המשיך שלום ללמוד בבית הספר היסודי בעין כרם עד שסיים את לימודיו בו. בילדותו השתייך לגדנ"ע. היה צבע וסייד מתוך הכרח לעזור בפרנסת המשפחה ובחינוך אחיותיו. היה מיוזמי הקמת בית הכנסת "משכן יעקב" בעין כרם ואירגן את החזקתו. היה נוח לבריות ונהג לפי שמו הפרטי, כי רודף שלום היה. מעודו לא כעס על מישהו, תמיד הבליג על צרותיו והתגבר על מכשולי הזמן. לא היתה בו שמץ של אנוכיות, לא היה מרודפי בצע ואף לא ידע קנאה מהי. חבריו וקרוביו ציינו תכונות שונות לשבחו. גויס לצה"ל ושירת שנתיים בחיל ההנדסה ושלושה חודשים נמצא בשירות ללא תשלום. השתתף גם במערכת סיני. את חובותיו לעמו ולארצו מילא בנכונות ובלי כל היסוסים. בפרוץ מלחמת ששת הימים נמצא שוב במסגרת המילואים ולא הסתפק במילוי תפקידו כקשר כי אם שאף תמיד לעזור לזולת ולהקל מעל חיילים כושלים לשאת את משאם הכבד – וזאת לא בגדר תפקידו כי אם מתוך האחווה שהיתה טבועה בדמו. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בארמון הנציב, בירושלים. הניח אשה, בת ובן, – והבן מלאו לו שמונה חודשים בנפול אביו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. שמו נרשם ב"ספר הזהב" של הקרן הקיימת לישראל על ידי משפחת גויארסקי שבקליפורניה.