זכריה, ראובן
בן רבקה וצבי, נולד ביום כ"ג בתמוז תרפ"ד (25.7.1924) בעיר ביאליסטוק, פולין. בהיותו בן 12 בחודש פברואר 1936, עלו הוריו לארץ והמשפחה התיישבה בירושלים. עד עלותו ארצה למד בבית- ספר עממי וידע עברית עוד בביתו בחוץ-לארץ. ראובן למד שנה וחצי במכינה של "ישיבת חברון" ואחר-כך החל ללמוד בבית-ספר תלמוד-תורה "מזרחי" ואחרי סיימו למד שנה בבית-המדרש למורים "מזרחי". בתום שנת-לימודים זו למד את מלאכת ליטוש היהלומים. היה חבר בהסתדרות העובדים. עם גבור רוח המאבק ביישוב נגד הבריטים הצטרף למחתרת אצ"ל ושם נודע בכינויו "סגן גלילי". אחרי פעולות שונות במחתרת נעצר בשנת 1944 על- ידי הבריטים למשך שבעה חודשים בלטרון. בפעם השנייה נאסר אחרי פיצוץ מלון "המלך דויד" בירושלים ונשאר במאסר עד צאת הבריטים מהארץ. מאז שחרורו היה פעיל בכוחות המגן ולאחר-מכן בצבא הגנה לישראל במלחמת-העצמאות. השתתף בקרבות רבים בסביבות ירושלים. בקרב האחרון, קרב מלחה, ביום ח' בתמוז תש"ח (14.7.1948), יצא בראש חייליו לכיבוש המקום. נפצע והמשיך להילחם. בשארית כוחותיו פקד על אנשיו: "המשיכו… אש חזקה… רימונים…!" ועם קריאת "שמע ישראל" יצאה נשמתו. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ה באלול תש"י (7.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים. בית-הכנסת במנחת (מלחה) נקרא על שמו, "זיכרון ראובן".