fbpx
זכאי, ראובן

זכאי, ראובן


ראובן, בן בתיה ובנימין, נולד ביום כ"ג באב תרצ"ה (23.8.1935) בגבעת-ברנר, כבן ראשון, לאחר שתי בנות. הוא החל את לימודיו בבית החינוך בגבעת-ברנר ונתגלתה אצלו נטייה למקצועות ריאליים ולמקצועות הלימוד הקשורים בחקלאות. את צעדיו הראשונים במשק החקלאי עשה במשתלת הפרחים והעצים שטפחו הוריו. הייתה לו ילדות מאושרת בחברת אחיותיו והוריו שאהבוהו. כבר מגיל צעיר התבלט בתכונות אופי מיוחדות; יושר, ביקורת עצמית וענווה. בשנת 1951, בעקבות הפילוג בקיבוץ גבעת-ברנר, עבר עם הוריו לנצר-סירני. הוא השלים את לימודיו ב"כיתה מקובצת" של בני איחוד הקבוצות והקיבוצים ברמת-רחל ואחרי-כן למד ב"מדרשת רופין". ראובן גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1954. לאחר הטירונות השלים קורס מפקדי כיתות וקורס קציני חיל רגלים והוצב לנח"ל. הוא מונה מפקד מחלקת טירונים ואחרי-כן שימש כמפקד פלוגת נח"לאים במשקי רצועת עזה. בתפקידו זה השתתף בפעולות הגמול בעזה וברפיח. בשנת 1956 שוחרר מהשירות הסדיר והוצב לחטיבת חיל הרגלים "הראל", בה לחם כמפקד מחלקת חרמ"ש בקרבות מבצע "קדש". במלחמת ששת הימים השתתפה חטיבתו בכיבוש המוצבים מצפון לירושלים. ראובן פיקד על המחלקה שכבשה את המוצב בשייך עבדול-עזיז. למרות שנפצע בקרב השלים את המשימה שהוטלה עליו והוליך את אנשיו לכיבוש המוצב. על מנהיגותו והעזתו בקרב זה צוין לשבח. מדי שנה בשנה היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ובין היתר שירת בבקעת הירדן ובשרם א-שייך. בשנת 1971 הועבר לחטיבת טנקים ומונה סגן מפקד פלוגת חרמ"ש בגדוד טנקים. בשנת 1956 נשא ראובן לאישה את נירה, בת קבוצת חולדה. שנתם הראשונה עברה עליהם בנצר-סירני, שם נולדה בתם הבכירה עינת. בשנת 1957 עברו להתגורר בחולדה, ושם בביתם החדש נולד בשנת 1958 בנם עוזי. ראובן עבד בענפי המשק השונים וקיבל על עצמו כל תפקיד ומשימה. בשנת 1960 השתלם בקורס לרכזי משק ב"מדרשת רופין". במשך שלוש שנים היה מרכז המשק בקבוצת חולדה. אחרי-כן היה מרכז ענף הפרדס. בשנת 1970 הגשים חלום ישן כשהחל לעבוד במוסך למכונות חקלאיות. במשך השנים הכין את עצמו לעבודה זו, למד להכיר את מבנה המכונות החקלאיות, דרכי הפעלתן ושיטות התיקון והשיפוץ שלהן. העבודה במוסך הייתה אהובה עליו, והוא השתלב בצוות העובדים, שמרביתם היו צעירים ממנו וחסרי ניסיון. במוסך השרה אווירה טובה, הקנה לעובדים מנסיונו וחולל מערכת יחסי-אנוש נדירה, שגבשה צוות עובדים מסורים לעבודתם ונאמנים איש לחברו. מערכת יחסים זו נמשכה גם לאחר שעות העבודה במקום. בשנת 1972 נולדה בתם הצעירה של נירה וראובן – חנה. ראובן ציפה בכליון עיניים להולדת הבת, הצעירה בארבע-עשרה שנים מבנו. הוא החליט להקדיש ממיטב זמנו לטיפול בבתו, התעניין בשיטות חינוך חדשות לילדים בגיל הרך ועקב אחר התפתחותה של הבת, שהביאה אושר רב למשפחה. בערב יום הכיפורים תשל"ד חגג עם בני המשפחה את יום הולדתה הראשון של חנה. ראובן היה איש משפחה שהתמסר לביתו, לאשתו ולילדיו. הוא היה שותף לחוויות הילדות של ילדיו, התעניין בלימודיהם והיה מחנך ומורה-דרך להם. הוא בחר בחיים בקיבוץ מתוך הכרה ותחושה, שזוהי דרך החיים שהוא רוצה בה. הוא היה חקלאי, שאהב את עבודתו ומצא את סיפוקו בעבודת האדמה ובחיי המשק. במשק מילא תפקידים רבים שדרשו אחריות, כושר ביצוע ויכולת ניהול ופיקוח. כמרכז המשק היה אחראי לתיאום בין הענפים השונים ולהפעלה תקינה של המשק החקלאי והשירותים. שעות רבות הקדיש לעבודתו, היה יסודי, דייקן ושאף להגיע לשלמות. ראובן היה מקובל על חברי המשק; הוא היה אוהב חברה והצליח לפתח יחסי רעות וידידות כנים עם רבים מהחברים. לכן נבחר למלא תפקידים רבים בקיבוץ. הוא זכה לאמונם של חברי המשק גם בשאלות שעניינן בחיי הפרט בחברה. את שעות הפנאי, לאחר יום העבודה הארוך, בילה בחיק המשפחה, ידע לכבד את הוריו המבוגרים והעריך את מפעלם ומצא נושאים לשיחה עם הורי רעייתו, שנמנו עם מקימי קבוצת חולדה. ראובן היה איש תרבות ואוהב אמנות. הוא הרבה לקרוא ספרות יפה והיה מוכן תמיד להתמודד עם ספר עיוני או רומן, שנחשבו קשים לקריאה. בביתו שמורים מכתבים רבים, שכתב כשהיה בשירות מילואים או בטיולים, ובהם ניכר כושר הביטוי שלו ויכולתו לתאר חוויות שעבר. הוא למד בכוחות עצמו והשתלם בקורסים להשכלה-בכתב בכימיה, בפיסיקה ושרטוט. הוא אהב להאזין למוסיקה ובעיקר למוסיקה קלסית, ומדי פעם יצא לחזות בהצגת תיאטרון או בסרט קולנוע. ראובן אהב לטייל בארץ. הוא הוביל טיולים כמדריך בחטיבת הנוער של איחוד הקבוצות והקיבוצים ואף טייל עם בני משפחתו. בימי הקיץ הרבה לשחות בים ובברכת השחייה ואף השתתף, עם בתו ובנו, בצליחה העממית של הכינרת. חבריו ומכריו מצאו בו אדם שתכונות רבות מייחדות אותו – איש-עבודה, איש-משפחה, חבר, אדם בעל ניסיון, שיקול דעת ורצון להרבות ידע. איש הרוח, שהרבה בקריאה ובלימוד, אדם המתחקה אחר שורשם של דברים ותוהה על מהותם. אדם ששילב רצינות ואחריות בשמחת-חיים ואהבת הסובב אותו. במלחמת יום-הכיפורים נקרא אל יחידתו שהשתתפה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), בקרב שהתחולל מול איסמעיליה, נפגע זחל"מ המ"פ שבו היה ראובן. הוא וחמישה מחבריו שהיו בזחל"מ נפגעו ונהרגו. כעבור שישה חודשים, הובאו ששת לוחמי הזחל"מ לקבר-אחים בהר-הרצל בירושלים. הוא השאיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד: "סרן ראובן ז"ל שירת ביחידתנו כסגן מפקד פלוגת חרמ"ש, הוכיח עצמו כאיש מקצוע מעולה, אמיץ ומסור והיה מקובל ואהוד על חייליו". הוריו נטעו גן לזכרו בחצר הבית בנצר-סירני; גן-זיכרון ובו פינת משחקים לילדים הולך ומוקם בקיבוץ חולדה. חבריו ליחידה הוציאו לאור חוברת בשם "בצהרי יום-הכיפורים", ובה סיפור לחימת הגדוד ודברים על דמותו של ראובן.

דילוג לתוכן