זית (חממה), עזרא

בן רגינה ואליהו, נולד בשנת 1925 בבגדד, בירת עיראק. שם למד בבית-ספר עממי ובתיכון ואחרי-כן עבד כפקיד ברכבת בבגדד. לאחר עלייתו ארצה, הצטרף לקיבוץ מעוז חיים. שהה בו שנתיים ומחצה. עבד בפלחה ובטרקטור. אחרי-כן נשא אישה ועלה להתיישבות בנגב, בקיבוץ בארי, אך יצא משם "מטעמים חברתיים". היה חבר ב"הגנה", עבר שם סדרת אימונים, שוחרר מחמת זעזוע-מוח ולאחר כמה חודשים התנדב שוב. הוא שאף להעלות לארץ את הוריו, אך הדבר לא עלה בידו. עם תחילת מלחמת-העצמאות התגייס בין הראשונים, שירת בחטיבת "גבעתי", ונמנה עם מגיני ניצנים. לפני צאתו לקרב האחרון אמר לאישתו ההרה: "אם לא אשוב וייוולד לך בן, שלחי אותו לנקום את דמי". לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחותינו ולפיכך ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות חיפוי זה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדור למשק ולהשתלט עליו. בקרב זה נפל, ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948) ושם הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים. הניח אישה, נחמה. אחרי מותו נולדה לו בת ונקראה בשם תקווה.