זית (זייץ), איתן (פרידריך, פריץ)

בן הזקונים של אטל (יהודית) ודויד, נולד ביום א' באב תרפ"ה (22.7.1925) בעיר הנמל גאלאץ, רומניה. הבן החמישי במשפחה. נקרא פריץ (פרידריך) על שם סבתו פרידה. אביו היה מורה עברי וציוני ותיק. המשפחה היגרה מרוסיה ובאה לרומניה כדי לעלות משם לארץ-ישראל ונשארה תקועה בדרך והשתקעה בגאלאץ. מילדותו חונך לעברית ולציונות. אחיו הגדולים, חברי תנועות- הנוער "השומר הצעיר" ו"גורדוניה" נהגו לקחת איתם את הפעוט למועדוניהם, שלא יישאר ללא השגחה. בבית-הספר התעניין לא רק בלימודים כי אם גם בספורט ובפרט בכדורגל ובהיותו בן עשר כבר יזם ייסוד קלוב ספורטיבי ציוני בקרב התלמידים, שהיה מסור לו מאוד. באותה שנה הצטרף אל "השומר הצעיר" ונשאר נאמן לתנועה כל ימיו. אחיו הגדול, שעלה לארץ עוד בשנת 1935 שב לרומניה בשנת 1940 כשליח "החלוץ" ולא עלה בידו להעלות את המשפחה כולה. רק את פריץ בן ה15- הצליח להעלות במסגרת "עליית-הנוער". הנער שהה זמן קצר באבוקה, ניר חיים ומשמר העמק עד שצורף לחברת-הנוער הרומנית בבית זרע ושם שהה כשנתיים. איתן התמחה בעיקר בענף הפלחה ובמכונאות. כאשר הצטרף לפלמ"ח גילה כשרון צבאי מובהק. ביתו היה קיבוץ רשפים שבקרית מוצקין (לפני העלייה על הקרקע), אך על-פי רוב הוטלו עליו תפקידי הגנה והדרכה מטעם הקיבוץ, שדרשו את שהותו מחוץ לבית. בשנת 1945 סיים קורס מ"כים ונתמנה למפקד אזור. בשנת 1947 יסד את קן משפחתו ויצא לעבודת-חוץ בנמל חיפה. בשלהי הקיץ של אותה שנה עבר אימונים נוספים ממושכים, סיים אותם כמפקד-מחלקה ומונה לתפקיד מפקד פלוגה בחודש דצמבר. במלחמת- העצמאות שירת בחטיבת "כרמלי". ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליח חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב. איתן נמצא במשוריין הראשון ולפי גירסה אחת ירד לבדוק טיבו של מחסום האבנים שהקימו הערבים, ואז נהרג. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות ביחיעם. השאיר אחריו אישה ובן. אישתו, פנינה, איבדה את עצמה לדעת אחרי מותו. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן-ראשון (סגן).