זיתונה, אלי
אלי, בן ראשל (רחל) וז'אק, נולד ביום ד' בכסלו תשי"ג (22.10.1952) בבירות שבלבנון. את לימודיו היסודיים סיים בבירות, ושם גם סיים את לימודיו בבית-הספר "אליאנס". אלי שלט היטב במספר שפות וכאשר עלתה המשפחה ארצה בנובמבר 1969, חסרו לו רק אחדות מבחינות הבגרות, מאחר שעשה את חלקן בבירות. הוא למד באולפן בגבעת-ברנר ועמד בבחינות הבגרות בצרפתית בנצרת. חלומו היה להמשיך וללמוד כלכלה, סטטיסטיקה ומזרחנות באוניברסיטה. המשפחה התיישבה בבת-ים והאב ניהל חנות במרכז תל-אביב. אלי הקדיש הרבה מזמנו לעזרה להוריו, שבריאותם הייתה לקויה. הוא היה בן נאמן ואח אוהב ומסור לאחיותיו ולאחיו. הרבה משעות הפנאי שלו הקדיש לקריאה בשפות הרבות ששלט בהן. הוא נהג לשאול ספרים מספרייה באמסטרדם שבהולנד, בנושאים שונים שעניינו אותו, ולא היה כמעט נושא שאלי לא מצא בו עניין. אלי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והוצב לחיל השריון. אחרי שסיים את האימונים הבסיסיים והמקצועיים, התמנה תותחן-צוות טנק. אם כי בתחילה היו האימונים מפרכים והלימודים קשים, הצליח אלי בכוח התמדתו וכושר הלימוד שלו לעבור בהצלחה מרובה את הקורסים שנשלח אליהם. הוא היה איש צוות מעולה ומפקדיו גמרו עליו את ההלל. את חופשותיו הקדיש למשפחה ולתכנון עתידו, שכן חלם לעסוק בפעילות פוליטית לאחר שיסיים את לימודיו. אלי הרבה להתכתב עם משפחתו וניצל כל הזדמנות כדי להודיע על שלומו. אף צל של דאגה לא היה בלב ההורים בגללו, כי ידעו שעתידו מובטח ושכשרונותיו, התמדתו וכוח רצונו הנחוש, יעמדו לו כדי להגיע למחוז חפצו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה אלי עם יחידתו בחזית סיני. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע הטנק שלו ואלי נכווה בכל חלקי גופו. הוא הועבר לבית החולים "בילינסון" וארבעה עשר יום ארוכים ומענים נלחם על חייו. המשפחה ישבה לידו והתפללה להחלמתו, אולם כל מאמצי הרופאים ומלחמתו הנואשת של אלי במוות לא הועילו. הוא נפטר ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) כשליד מיטתו עומדים אביו, אחיו, אחותו וגיסיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול ונטמן ליד שני בני דודיו, שנפלו אף הם במערכה. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב עליו מפקדו: "החייל סמל זיתונה אלי נלחם ונפצע במערכה בעת מילוי תפקידו בקרב הבלימה באזור התעלה, מול איסמעיליה ביום י' בתשרי תשל"ד, 6.10.1973 ולאחר מכן נפטר מפצעיו. בנכם סמל אלי ז"ל שירת ביחידת שריון תקופה ארוכה. היה בחור שקט, צנוע ועניו שעשה את המוטל עליו באהבה ובמסירות, לחם באומץ ובגבורה, תוך חירוף-נפש. בשמי ובשם כל חיילי היחידה הנני מביע את צערנו העמוק ומשתתפים באבלכם. יהי זכרו ברוך. הגדוד מרכין את דגלו לזכרו".
