זיתון, חיים-דן (“דני”)

בן אהרן ועמליה. נולד ביום ח' בטבת תשי"ב (30.12.1951) בירושלים. למד בבית הספר היסודי "קוממיות" בבני ברק ובבית הספר התיכון העירוני בעיר זו ולאחר מכן המשיך בבית ספר תיכון בתל-אביב. מגיל צעיר נמשך לספורט הכדורסל והיה חבר בקבוצת "הפועל" בני ברק, אשר במסגרתה השתתף במשחקים בין קבוצתיים. הוא גם התמסר לשחייה והשתלם בקורס למצילים. בהתעמלות הקדיש זמן רב לכושר גופני. הוא היה עליז תמיד והצטיין באומץ לבו היוצא מגדר הרגיל. הוא גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1970 ובמסגרת האימונים של סיירת הצנחנים גילה את יכולתו. הוא עמד בחיוך בכל האימונים שדרשו מאמץ גופני עליון ומצב רוחו הפך ל"שם דבר" בין חבריו. דני לא ידע פחד גם כשהיה יסוד לכך. אמונתו בחיים הייתה עצומה והוא הדביק בה כל אדם. מרגע שנכנס הביתה היה הבית הומה מצחוק ומבדיחות. דני נודע באהבתו לבריות וכל דמותו קרנה אהבה זו. הוא לא היה צריך לעשות כל מאמץ כדי לקרב אליו חברים. כלפי חוץ נדמה כאילו היה קשוח מטבעו, אבל מי שהכירו היטב נמשך אליו ורצה בחברתו. את הוריו אהב אהבה עזה, ובכל הזדמנות, אף הקשה והמסוכנת ביותר, הוכיח את דאגתו להם. בטחונו העצמי היה רב, ולא פעם אמר שאין דבר שאי אפשר לעשותו אם רצונו של האדם איתן. בימי שירותו הגיע לדרגת רב"ט, אך את שירותו הסדיר לא סיים. דני נפצע בעת מילוי תפקידו, וכעבור ארבעה ימים, ביום ו' באייר תשל"ב (20.4.1972), מת מפצעיו. דני הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. המג"ד שספד לו אמר: "דני עשה כל מה שדרשו ממנו ואפילו מעבר לזה".