זיק (זליברברג), דויד (“דודו”)

בנם-בכורם של גרשון וברכה. נולד ביום כ"ב בסיון תש"א (17.6.1941) ברמת גן בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. גדל באווירה מיוחדת של שכונת בורוכוב, אשר בה חונך להגשמה עצמית. מילדותו הצטיין בנטייתו לחקר עולם החי ובעת היותו תלמיד בית הספר התיכון על שם קלעי גבעתיים השתייך לחוג הביולוגי אשר בו. הנוער שבסביבה חיבב אותו על נועם הליכותיו ונכונותו להסביר להם את פלאי החיים; כן משכה אותם פינת החי אשר דויד סידר במחסן ביתו. פעיל היה בתנועת "הנוער העובד" כמדריך וכמחנך. אחרי סיום לימודיו שירת בצה"ל במסגרת נח"ל ולאחר מכן הצטרף לקיבוץ תל-רעים. בשנת 1963 נסע להוריו וכתוצאה מתאונת דרכים קשה לא היה ביכולתו להמשיך בעבודתו כרפתן ונאלץ לעזוב את המשק אחרי ששוחרר משירותו ביחידתו הצבאית. אחרי שהספיק להקים שם משפחה הפך את שמו לעברי ("זיק") ונכנס לעבוד באוניברסיטה של תל אביב כאחראי לאוסף הזואולוגי. ביום פרוץ מלחמת ששת הימים פנה דויד ליחידתו הצבאית במילואים, זו אשר ממנה שוחרר עקב תאונתו; הוא ביקש שהיא תקבלנו שוב. אחרי שלא נענה החליט לצאת לקיבוץ שממנו יצא שנתיים קודם לכן ולעזור בכל אשר יוכל. הוא לא נפרד מאשתו ומבתו ונסע מן האוניברסיטה ישר לקיבוץ. חבריו הופתעו לראותו והוא השיב להם על הפתעתם: "לא יכולתי להישאר בעיר בימים אלה". ביום ד' בסיון תשכ"ז (12.6.1967) השתתף בסיור לגילוי מוקשים והג'יפ שבו ישב עם שני מתנדבים עלה על מוקש וכך מצא את מותו. חקירת פיקוד הדרום קבעה שהמשתתפים נפלו במילוי תפקידם בפעולה צבאית שהרי הוא נעשה לפי פקודת מפקדת הגוש; מיום 5 ביוני, יום בו פנה דויד ליחידתו וביקש לקבלו שוב, חויל דויד שנית. הניח אשה ובת קטנה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחולון. לזכרו ולזכר שבעה סטודנטים של האוניברסיטה בתל אביב הוקמה קרן מילגות מטעם נשיא האוניברסיטה ומפירותיה הוענקה מילגה על שם כל אחד מן השמונה שנפלו במלחמת ששת הימים. זכרו הועלה בבטאון לאינפורמציה ולהווי מקומי שהוציאה עיריית גבעתיים וכן ב"ספר הנופלים" שבהוצאת העירייה.