אלכסנדר, בן לאה ומאיר, נולד ביום כ"ב באייר תשי"ד (25.5.1954) בנס ציונה. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר הממלכתי א' בנס ציונה. אחרי-כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "אורט" ברחובות, במסלול אלקטרוניקה ובגרות. אלכס, כפי שקראו לו חבריו ובני משפחתו, נאבק בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון במשבר קשה וארוך. חל שפל בהישגיו בלימודים, אולם הודות לכוח רצונו העז, עמד בקשיים והצליח. בזמן שלמד בבית-הספר היסודי היה חבר בתנועת הנוער "מכבי", ואחרי כן היה חניך – וברבות הימים גם מדריך – בבית הנוער בנס-ציונה, ואף כינה אותו בשם ביתו השני. הוא היה בעל אישיות חזקה, שהשפיעה גם על חבריו לקבוצה וגם על חניכיו, ושימש מוקד-משיכה לחניכיו. הם באו לפעולות בבית-הנוער בעיקר בגללו. אלכס ניחן בסגולות מיוחדות בתחומי החינוך וההדרכה. כמדריך, קיים הלכה למעשה את המושג "דוגמה-אישית". עבודתו בהדרכה זכתה להערכה רבה, הן מצד חבריו לקבוצה והן מצד הממונים עליו מטעם בית-הנוער. אלכס היה שחקן כדורסל בקבוצת בית"ר בנס-ציונה. הוא נהג להתאמן במסגרת קבוצתו, ובשעות הפנאי על מגרש בית"ר. בשעת משחק ניכר תמיד בהתנהגותו האנושית והחברית, ובמשחקי חובבים בבית-הנוער ידע תמיד לפשר בין יריבים, במריבות שמעולם לא היה לו חלק בהן. בקיאותו בספורט, יושרו האינטלקטואלי והדוגמה האישית, שדגל בה תמיד, היקנו לו מעמד של מנהיג. אך יותר מכל אהב אלכס את הנגינה. הוא הצטיין בתחום המוסיקה וניגן בכשרון רב גם באורגן חשמלי וגם באקורדיון. תשע שנים למד נגינה, התמחה בכלי הנגינה שבחר בו, ולמד להכיר היטב את עולם המוסיקה. באמצעות המוסיקה שאהב כל-כך, עבר לעולם פרטי משלו, עולם המנותק מחיי היומיום – אל עולמו הפנימי, הרגשי, הסגור. יחד עם זאת לא היסס מלחלק עולם זה עם ידידיו הרבים. הוא הרבה לנגן בהתנדבות במסיבות נוער, וכעבור זמן גם ביחידתו הצבאית. נוסף לכל עיסוקיו הרבים מצא זמן גם לעבוד בהתנדבות באגודה למלחמה בסרטן, בסניף רחובות. קשר מיוחד במינו התפתח בין אלכס לבין הוריו, ניצולי השואה, שהקדישו את כל חייהם ומעייניהם למען ילדיהם. אלכס ידע להעריך מסירות זו וגמל להוריו באהבה עמוקה, ביחסים כנים ונאמנים ובמסירות רבה. אלכס, שחיוך האיר תמיד את פניו, היה נוח לבריות, אהוב ומקובל בחברה וחביב על תלמידים, על מדריכים ועל מורים כאחד. תמיד היה נכון לעזור לחבר ככל יכולתו. הוא היה בעל לב מבין ונפש רגישה שהסתתרו לעתים מאחורי מסווה של נוקשות ואדישות. בזכות פניו הנאים, עיניו הנבונות וחדוות החיים שלו, היה לחבר וידיד שהכל בקשו את קרבתו. אלכס גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1972 והוצב לחיל האוויר. הוא נשלח לבית הספר הטכני של החיל בחיפה ושם השתלם בקורס לטכנאי מכ"ם-קרקע. לאחר סיום הקורס הוצב ביחידת מכ"ם של חיל האוויר, וזכה בה להערכת חבריו ליחידה ומפקדיו, גם בשל חביבותו ותרומתו לחיי החברה של היחידה וגם בשל נכונותו להשקיע כל מאמץ כדי למלא את תפקידו ביעילות. במלחמת יום-הכיפורים שירת אלכס בחזית סיני. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973), פגע טיל בעמדת המכ"ם שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנס-ציונה. השאיר אחריו הורים ואחים. לאחר נופלו, הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "אלכס היה בעל אופי חזק ועקשן. הוא ידע לעמוד על דעתו אך ידע גם להשתכנע וללמוד. היו לו קשיים בעבודה במיוחד בלילה, עקב ראייתו הלקויה, אך מעולם לא התלונן על כך ולא ניסה לנצל עובדה זו על-מנת לעבור מהיחידה או להחליף מקצוע. מבחינה חברתית הוא נקלט אצלנו יפה וחלם על הקמת תזמורת ביחידה, שבה יוכל לנגן באקורדיון". לזכרו של אלכס ולזכר פעילותו הספורטיבית, הוקם מגרש כדורסל על שמו בנס ציונה
