זינה, יוסף

בן שלום ומעתוקה. נולד ביום כ"ב באייר תרפ"ז (24.5.1927) בטבריה. דור שישי בארץ; נצר לאחת המשפחות הראשונות שעלו לארץ ושיתפו את עצמן בבניין העיר (טבריה) מחדש. למד בבית "תלמוד-תורה" של הספרדים ולאחר-מכן בבית-ספר יסודי. אחרי סיימו את לימודיו למד את מקצוע-הנגרות, אשר בו התפרנס, והיה תומכה היחיד של משפחתו. מגיל י"ד היה חבר ה"הגנה", כי אביו, אשר השתתף בעבודות המסוכנות ביותר ב"הגנה" עם היותו מופלג בשנים, היה לו למופת. במסגרת הגדנ"ע הצטיין יוסף בפעולות שונות בעיקר בתפקידי-קשר, שמילא בדייקנות ובאחריות. גם בהיותו בצבא גילה מסירות ונאמנות לעמו ולארצו ומילא כל תפקיד שהוטל עליו בשמחה ומתוך הכרה שבכך הוא עושה את חובתו למולדת. יוסף היה בז למוות וכאשר אמו היתה מתחננת לפניו כי ייזהר ענה לה באומץ, כי "טוב למות בעד ארצנו, ארץ אבותינו". טוב-לב היה, עדין-נפש, מצניע לכת ושקט ברוחו. ביום ז' בניסן תשי"א (12.4.1951) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בטבריה. כדי להנציח את זכרו קראו הוריו את בית-כנסתם על-שמו.