זילבר, דניאל-מנחם

בן דבורה ואברהם-יעקב, נולד בתל-אביב ביום ב' בתמוז תשכ"א (16.6.1961). דני גר בשכונת יד-אליהו עד גיל שש. ביוני 1967 נסעו הוריו בשליחות הממשלה לפריס, ושם למד דני ארבע שנים בבית-הספר הישראלי על-שם שרת. כשחזר עם הוריו לישראל, הוא המשיך ללמוד בבית-הספר "ברנר" בגבעתיים ובבית-הספר התיכון "קלעי". דני היה בעל שיער מתולתל, עיניים צוחקות, מלא חן וחביבות. כשרונותיו היו מיוחדים, אבל הוא פעל תמיד בצוותא עם כולם. הוא היה תולעת-ספרים, אבל גם חברותי מאוד. דני אהב ספורט, והיה שחקן כדורגל בקבוצות הילדים והנוער של "הפועל" רמת-גן. דני ניחן בכושר חשיבה גבוה, ויכולת ניתוח נדירה. בבית-הספר התיכון הוא למד במגמה ריאלית, אך ציוניו בתעודת הבגרות היו גבוהים ביותר גם במקצועות ההומניסטיים. הוא אהב לקרוא ספרות יפה, והיה בעל יכולת הבעה מצוינת. ערכים כמו אמת, צדק, מסירות וחברות היו לו חלק מאורחות חייו. בתהליך התבגרותו נתחדדו בו תכונות של דבקות במשימה, דייקנות ונחישות. תכונות אלו התבטאו בלימודיו בבית-הספר, ואחר-כך בתפקידיו בצבא. אהבתו לאדם, לנוף ולטבע, יחד עם הדאגה לביטחון ישראל, חברו בו יחדיו והוליכו אותו למסלול שבחר בו בצה"ל. בן 18 התגייס דני לצה"ל, לגולני. את הטירונות הוא סיים כחניך מצטיין, ונשלח מייד לקורס מפקדי כיתות. גם בקורס זה היה דני החניך המצטיין. הוא נשלח להדרכה בבית-ספר למ"כים למשך חצי שנה, משם נשלח לקורס קצינים ואף בו היה חניך מצטיין פלוגתי. הוא חזר להדרכה בבית-ספר למ"כים כקצין מבצעים גדודי, ובתפקיד זה יצא למלחמת שלום הגליל. הוא היה מיועד לצאת לקורס מ"פ באוגוסט 1982, אבל בגלל המלחמה נדחה הקורס לאוקטובר. דני לא זכה להשתתף בו. הוא נפל ביום כ"ג באב תשמ"ב (12.8.1982) בקרב בביירות, בהפגזה על סיור מפקדים, שהשתתף בו. דני נפל ימים אחדים לאחר שהחל לשרת בשירות-קבע בדרגת סגן. מפקדיו העריכו אותו כ"שקט, חרוץ ואחראי בצורה בלתי רגילה. הוא מילא את תפקידו בצורה טובה מאוד, וגילה יוזמה ופתיחות רבה. בכל עשייתו בגדוד בלטו אהבתו ואמונתו בדרך שצהל פועל בה. הוא הצליח לחנך את חבריו הלוחמים במילים ובמעשים". לאחר מותו הועלה דני לדרגת סרן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. הוא הניח אחריו הורים ושני אחים