זילברשטיין, שמואל
בן בתיה ואברהם, נולד ביום ח' בשבט תרס"ג (5.2.1903) בעיר מוהילוב, רוסיה. סיים שם בית-ספר עירוני ובעודו נער הצטרף לתנועה הציונית והיה מסכן את עצמו בהביאו אוכל ועידוד לחברים קשישים ממנו שנאסרו ב"עוון" ציונותם. בשנת 1919 עבר בגניבה את הגבול לרומניה ובקישינוב הצטרף לקבוצה ט' של הכשרת העלייה השלישית. בשנת 1921 עלה ארצה עם קבוצתו והצטרף לפלוגה א' של גדוד העבודה. משנתפזר הגדוד עבד בגידול טבק בגדרה. אחר-כך עבר לירושלים, הצטרף למייסדי קיבוץ רמת רחל ואת חלקו לכלכלתו הדלה של הקיבוץ תרם בעבודת סבלות בתחנת-הרכבת בירושלים, שהיתה אז בבחינת כיבוש עבודה לפועלים עבריים. היה חבר ב"הגנה" משנת 1923 ובמאורעות תרפ"ט השתתף כמפקד בהגנת הרובע היהודי בעיר העתיקה. מחמת מחלת קדחת חמורה הוכרח לעזוב את העבודה הקשה בקיבוץ, עבד זמן-מה בחברת-החשמל ואחר-כך – ארבע שנים – כאחד מראשוני הפועלים בחברת האשלג בים- המלח (במחלקת הדרום). משפחתו ישבה בירושלים. משהחל המלח פוגע בבריאותו נאלץ לעזוב את העבודה שם. משנת 1936 ואילך עבד בקביעות כפועל בניין (מחסנאי) ב"סולל- בונה" בחיפה והשתקע בקרית חיים. את הקורבן הראשון על מזבח המולדת הקריב במלחמת-העצמאות בנפול בנו-בכורו חנוך ביום א' בשבט תש"ח בליווי שיירה מגוש עציון לירושלים. מאז תלה כל תקוות חייו בבנו השני והוסיף למלא את חובתו בשמירה מקומית, ואחר-כך יצא, על אף גילו, לעבודת ביצורים במשלט מגידו. הוא עבד בביצור המשלט והיה אחראי לעבודת המיקוש. בשעת מילוי חובתו זו נהרג בהתפוצצות מוקש, ביום י"ב בתמוז תש"ח (19.7.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. דפים לזכרו הוקדשו בספר "בני קרית חיים".
