זילברשטיין, אברהם
בן אשר והילדה. נולד ביום ב' באב תרפ"ג (15.7.1923) בוארשה שבפולין. למד בעיר הולדתו בבית-ספר עממי ובבית-ספר מקצועי במגמת המסגרות. מגיל צעיר היה נאמן לרעיון הציוני ונמנה עם חברי תנועת 'השומר הצעיר'. בפרוץ מלחמת העולם-השנייה, אחרי שבירת פולין נכבשה על-ידי הצבא הגרמני, חצה, כאלפי פליטים יהודים אחרים, את הגבול לברית-המועצות. עבד שם בעיר מגניטוגורסק, בבית-חרושת לייצור נשק, ותרם ככל-יכולתו למאמץ המלחמתי נגד האויב הנאצי. כשנסתיימה המלחמה, הצליח אברהם לחזור לפולין. בעיר לודז' הצטרף יחד עם חברתו לקבוצה של 'השומר הצעיר' בשם 'במאבק' ויחד הצליחו להגיע לחוץ הים התיכון ולהפליג לארץ-ישראל, בשנת 1947, בימי המאבק על המדינה. בדרכו ארצה נשא את צילה לאישה וכאן נתקבלו להכשרה בקיבוץ 'מסילות' שבעמק בית-שאן, שם נולדה בתם הבכורה. כעבור שנה נמנו עם מייסדי הקיבוץ רמות-מנשה. בשנות החמישים החליט לעזוב את הקיבוץ ולעבור לעיר לוד, שם נולד בנו יעקב. פרק-זמן ממושך שימש כמזכיר פועלי הבניין בעיר. אחרי-כן חזר למקצועו ועבד כמסגר וכמכונאי אחזקה. בשנת 1951 נשבע לראשונה אמונים לצה"ל, ומאז עשה פרקי-זמן רבים של שירות-מילואים פעיל. הוא הוצב לחיל-הרגלים ועבר קורסים מגוונים. זכה להערכה מצד מפקדיו ולציון 'חייל טוב וממושמע'. השתתף במלחמת קדש. מצוקות שנות מלחמת-העולם השאירו את אותותיהן על מצב בריאותו, ובשנת 1964 שוחרר מן הצבא. בשנת 1974 הוחזר להג"א, ובעת קריאה לשירות נפטר ביום כ"ג באייר תשל"ו (23.5.1976). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבלוד. בן 53 היה במותו. השאיר אחריו אישה, שני ילדים, שני אחים ואחות.