זילברמן, רפאל (רפי)
בן מרים ודוב (ברנרד), נולד ביום י"א באב תרפ"ה (1.8.1925) בברלין, בירת גרמניה, ובשנת 1934 עלה ארצה עם משפחתו. רפאל למד בבתי-ספר תיכוניים בתל-אביב ובבית הכרם בירושלים. הוא התבלט בקרב חבריו ללימודים ובקן "השומר הצעיר" במהירות תפיסתו, במקוריות מחשבתו ובחריפותו האינטלקטואלית וידע לבסס ולהסביר בדיבור ובכתב את רעיונותיו ודעותיו במידה לא- שכיחה בגיל זה. בשל סגולותיו אלה נשלח לקורס ראשון של קציני-הסברה. עם סיום הגימנסיה יצא עם קבוצתו "נירים" להכשרה מגויסת בשער העמקים ואחר-כך בתל עמל. נחשב כ"מצפון של החבורה". סיים קורס מ"כים, בו הצטיין בכושר לחימה, בדייקנות, בתפיסת העניינים וביחס רציני אליהם, ואחר- כך הועבר לתפקיד פיקוד בעין חרוד. רפאל השתתף בפעולות המאבק של הפלמ"ח נגד משטר "הספר הלבן" ובין השאר נטל חלק בפיצוץ גשר א-זיב. הוא נכלא בבית-הסוהר בעכו ושוחרר. ב"שבת השחורה" (29.6.1946) נלקח מעין חרוד למחנה- המעצר ברפיח ושוחרר עם כולם. אחרי מאבק פנימי בין רגש החובה לתנועה ולחטיבה ובין שאיפתו להשתלמות במדעים, למד שנה אחת באוניברסיטה העברית כימיה, פיסיקה ומתמטיקה (בה נחשב כ"עילוי"). בראשית שנת-הלימודים השנייה, בתש"ח, התייצב לשירות מלא בחטיבת פלמ"ח ופעל כל הזמן בהרי פרוזדור ירושלים בהגנה על התחבורה ובמלחמה בכנופיות. בלכתו לשירות השלים מראש בלב שקט עם האפשרות הקרובה לוודאי שייפול בקרב, ולכן שרף את כל רשימותיו, שהכילו הגיגים על בעיות שונות בחיי היחיד והכלל, רק שתי רשימות נשארו לפליטה (מאמר-מחקר על בעיית הדת והמדע ומאמר פולמוסי נגד בווין בשאלת ארץ- ישראל). באחת מאגרותיו כתב: "המחשבה על החיים והפחד מפני המוות הם, לדעתי, היום התפנקות שאיננו זכאים לה. הנה נהרגו כמה חברים קרובים והיו בינינו חברים, אשר הקימו רעש וביטאו את צערם בצורה היסטרית". להלן ניתח את סוגי הצער על הנופלים וקבע שאפילו צער הורים על נפילת בניהם הוא "חסר הגיון במידה רבה, כי בניהם מיצו את תפקידם בחיים". ואכן סיים גם הוא את תפקידו בקרב עם כנופיה ליד סריס ביום כ' באדר א' תש"ח (1.3.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים עם שניים מחבריו שנפלו יחד איתו.