זילברמן, ישראל

בן טובה ואביגדור, נולד ביום א' באלול תרפ"א (4.9.1921) בטבריה. האח הבכור לשישה אחים ואחיות. עד גיל 12 למד ב"תלמוד- תורה" והמשיך בבית-הספר העממי מכיתה ו' עד שסיים את בית- הספר. ישראל למד מסגרות ובעונת החורף עבר לעבוד בקטיף בשרון כדי לעזור לפרנסת המשפחה מרובת הנפשות. משפרצו מאורעות תרצ"ו התגייס כחבר ה"הגנה" לשירות ביטחון בטבריה. עם התפשטות המהומות התגייס לנוטרות והוסיף לעמוד במגע עם ה"הגנה". במלחמת-העולם השנייה, כשהאויב הנאצי עמד בשערי מצרים, סירב להתגייס לצבא הבריטי משום שחש חובה לעזור לאביו החולה בפרנסת המשפחה ונענש על סירובו בפיטורין מהנוטרות. זמן-מה עבד קשה בתל-אביב ונאבק עם המחסור עד שמחלת אביו הכריחתו לחזור לטבריה. משהחלה מלחמת-העצמאות בחורף תש"ח, התייצב שוב להגנת העיר והסביבה בשמירה בלילות, בעבודת ביצורים, כמפקד עמדה וכקלע משובח שכדוריו אינם מחטיאים מטרתם. אחרי שחרור טבריה עבר לשירות סדיר בחטיבת "גבעתי" והשתתף בכל הקרבות נגד הפולש המצרי. לאחר מבצע "יואב" נערכו מספר מבצעים לצמצום "כיס פלוג'ה", שבו כותרה חטיבה מצרית. אחד מאלה היה ההתקפה על משלט 7, שמדרום למשטרת עיראק- סואידן. על פלוגתו הוטל לכבוש משלט זה, אך היא נאלצה לסגת נוכח עדיפות האויב. בקרב זה נפל, ביום א' בחשוון תש"ט (3.11.1948). ביום י"ח בטבת תשי"א (27.12.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.