זילברמן, יוחנן

בן אדית ובנימין, נולד ביום י"ט באייר תרפ"ו (3.5.1926) בעיירה בוזאו, רומניה. בן למשפחה אמידה. מגיל שש למד נגינה ובהיותו בן שבע נתייתם מאמו. בשנת 1940 נפרד מאביו ומאמו החורגת ועלה ארצה. במסגרת "עליית-הנוער" עבד בכפר יהושע. בשנת 1945 עזב את המושב והשתקע בתל-אביב כדי להשתלם במוסיקה. את תורת המוסיקה והנגינה על פסנתר למד אצל המורים אדל ובוסקוביץ' ואצל הפסנתרנית שמוקלר-הס ובכל מקום הצטיין בשקידתו הרבה. בערבים, לאחר לימודים ואימונים, נאלץ לנגן בבתי-קפה לשם פרנסתו. משפרצה מלחמת-העצמאות לא רצה להישאר בעורף, אף כי כפסנתרן מחונן יכול היה להישאר. הוא התגייס מיד גיוס מלא, שירת בחטיבת "גבעתי" והועבר לקיבוץ גת הנצור, ומשם לבית דראס. בהתקפה על עיראק אל-מנשיה, בשעת הסתערות, נפגע ברגלו. המ"מ ניסה להגיש לו עזרה וצרור פגע בשניהם. יוחנן מת ביום כ' בתמוז תש"ח (27.7.1948). בעזבונו נמצאו קומפוזיציות מקוריות, ביניהן קונצרט לכינור, סוויטה, מיניאטורות, כ20- פרליודים ומספר שירים. הקומפוזיטור ליאונרד ברנשטיין שיבח את כשרונו הבלתי-רגיל והעביר אחדות מיצירותיו ל"קול ישראל" כדי להשמיען ברבים. מורתו, הפסנתרנית שמוקלר-הס, ניגנה מיצירותיו. ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.