זילברמן, דוד

דוד (דדי, זילי), בן עדינה ונתן, נולד ביום כ"ה באב תשי"ב (16.8.1952) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "דוד ילין" ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר הריאלי העברי בחיפה, במגמה הביולוגית. דוד היה תלמיד חרוץ וממושמע, הקפיד על הכנת שיעוריו, היה אהוב על מוריו ומקובל על חבריו. הוא נמנה עם חניכי תנועת הצופים וברבות הימים היה מדריך בקן בחיפה. כמו כן היה חובב ספורט נלהב, הרבה להאזין למוסיקה ובשעות הפנאי שקד על אוסף הבולים שלו. היו בו בדוד, מספר אחד מידידיו, תום-נעורים ורצון ברזל להצליח, ולהצליח בשלמות. הייתה בו עקשנות רבה והוא הקפיד למלא כל משימה ואתגר שהציב לעצמו. נמרץ היה מאוד ושופע חיוניות; היה בו ביטחון עצמי אך לא הייתה בו שחצנות. הוא היה קר רוח והתנהגותו שקולה. היה לו חוש הומור והוא אהב להתלוצץ ולהתבדח. בדיחותיו היו שנונות והיה בהן גון של חקיינות. אהבתו לסדר ולניקיון היו לשם דבר בקרב חבריו. הוא נענה לכל בקשה ברצון ועשה כל שנתבקש שלא על מנת לקבל פרס. הוא היה אדיב ומנומס, עדין-נפש ונעים הליכות. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב. דוד גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והתנדב לחיל האוויר. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה, בקורס ניווט ראשוני ובקורס ניווט בסיסי. מפקדו בטייסת הפנטומים סיפר עליו: "בתחילה לא התבלט במיוחד, אולם תוך תקופה קצרה ביותר החל להתבלט כאדם היודע את אשר לפניו, הן כקצין והן כבעל מקצוע. את החומר המסובך ואת כל הכרוך בתפעול המבצעי של המטוס הכיר על בוריים. כחודש ימים לפני שפרצה המלחמה עמד בהצלחה רבה במבחן דרג וגילה בקיאות רבה בכל אשר נדרש ממנו" לאחר שסיים את שירות החובה הצטרף לצבא הקבע. כחודש ימים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשא את חברתו מירב לאישה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח להפציץ את הגשרים שנטו המצרים על תעלת סואץ. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע מטוסו מטיל נ"מ בעת התקפת לילה. הוא והטייס ביקשו להנחית את המטוס בשדה תעופה בדרום הארץ ולהצילו, אך בשעת הנחיתה התרסק המטוס והשניים נהרגו. דוד הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה בהריון, הורים ושני אחים. בנו, שנולד אחר נופלו, נושא את שמו – דוד-יהונתן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דוד נמנה עם הלוחמים הטובים של הטייסת, והיה דוגמה טובה ביותר בדרך התקדמותו כאיש צוות-אוויר, כממלא תפקיד בצוות הקרקע, כחבר וכידיד". בית-הספר הריאלי העברי בחיפה הוציא לאור ספר לזכר בוגריו שנפלו במלחמה, ודוד בתוכם.