זייד, אלכסנדר

בן רבקה ויצחק אליהו. נולד בשנת תרמ"ו (1886) באירקוטסק שבסיביר, רוסיה. אביו היה משכיל עברי, חדור אהבת ציון, ואמו בת למשפחת סובוטניקים (שומרי שבת). הוא למד תחילה ב"חדר", אחר כך בבית ספר עממי ממשלתי, וכשסיימו עברה המשפחה לווילנה. בגיל חמש עשרה מת עליו אביו ואז הוטל עליו עול פרנסת הבית וניהול מפעל היציקה המשפחתי. באותה תקופה התארגנה בווילנה חבורת "פועלי ציון" ואלכסנדר היה בין ראשוני חבריה. בהשפעתו של מיכאל הלפרין, ממייסדי החברה ומפעיליה, עלה בסוף שנת 1903 לארץ-ישראל. כשנשאל מה יעשה בארץ אמר: "אעבוד שם, אחיה שם". בתשובה זו נתגלמו הפשטות, הכנות וכובד הראש שציינו את האיש במהלך חייו ופעלו. בארץ עבד אלכסנדר בראשון לציון ועד מהרה נודע כאחד הפועלים החרוצים והמסורים במושבה. מראשון לציון עבר לשמור בכרמי המושבה זכרון יעקב. שם נחבל בראשו בתקרית אלימה עם ערבים וסבל מפציעה זו כל ימיו. אחר כך עבר לירושלים ועבד שם כסתת. ב-1909 היה בין מייסדי אירגון "השומר" ובמשך חמש עשרה שנים היה פעיל במסגרת האירגון, נטל חלק בהקמת נקודות-ישוב חדשות תל-עדשים, כפר גלעדי ותל חי והשתתף בהגנת הישובים מפני התנפלויות ערבים שהתנכלו למתיישבים. הוא חלם על הקמת מושבי פועלים ושומרים בגבולות הארץ, שישלבו עבודת-אדמה ושמירה, ונדד לפי הוראות "השומר" ממושבה למושבה כשהוא ממלא את תפקידו באחריות מופתית. ב-1916 עלה עם חבריו מ"השומר", להתיישבות בכפר גלעדי והיה לאיכר עובד-אדמה. ב-1926 עבר, עם משפחתו וקבוצת רועים מיוצאי כפר גלעדי לשייך-אברק ("גבעות זייד") והיה לשומר אדמות הקרן הקיימת בסביבה. הוא היה החוליה המקשרת בין "השומר" לבין אגודת השומרים, מדריך ומנחיל מורשת לדור השומרים החדש, ועל אף תלאות רבות נאחז עם משפחתו באדמת המקום ואחיזה זו היתה מופת לאמונה, אומץ-לב ונכונות הקרבה לרבים. כמו כן יצא שמו ברבים כמכניס אורחים וכמטפח יחסי קרבה ושכנות טובה עם ערביי הסביבה. בסיוריו בסביבה גילה קברות עתיקים הטמונים בגבעות שייך אברק ובחפירות הארכיאולוגיות שנפתחו עקב גילוי זה נתגלתה שם עיר-קבורה ענקית – בית שערים. זייד לא הרפה ממאמציו להשכין שלום בין יהודים לערבים אבל מאמצים אלה לא נשאו פרי. בי"ב בתמוז תרצ"ח (11.7.1938) בדרכו משייך אברק לקבוצת אלונים ארבה לו כנופיית מרצחים ערבית והוא נורה ונהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות של אגודת השומרים בגבעות זייד. הניח אשה, שלושה בנים ובת. רוצחו של זייד נתגלה בשנת 1942 על ידי אנשי הפלמ"ח, הובא לבית-דין-שדה של הפלמ"ח, נשפט והוצא להורג. הבן גיורא אומר שכך נגאל דמו של אביו והוסרה החרפה מעל ראשי בניו והם יכלו להישיר מבטם. גם ערביי הסביבה רחשו יתר כבוד לבני זייד באמרם "אתם פלג משבטו בני ישראל הקדומים אשר אין פוגעים בהם מבלי להיענש". פסל-ענק שהוקם לזכרו על אחת הגבעות שבקירבת ביתו – שומר הרוכב על סוסו – היה לסמל גבורת השומרים. פרקי חייו הונצחו בספר אלכסנדר זייד – פרשת חייו מאת ב. חבס, ובכן בספרים "השומר;" "סג'רה – תולדותיה ואישיה" ובספר "חולמים ולוחמים".