זיידל, שי

בן ענת וגד. נולד ביום א' בחשוון תשמ"ה (27.10.1984) בירושלים. אח לנועה ולאלעד, בן למשפחה ירושלמית גדולה, שורשית ואוהבת. שי גדל בשכונת גבעת המבתר. מגיל צעיר ניכרו בשי טוב לב, רוגע נפשי ופיקחות רבה. נער מוכשר וצנוע, שהצליח כמעט בכל דבר שנגע בו. בילדותו המוקדמת גילה משיכה וכישרון מיוחד למתמטיקה ובגיל חמש כבר ידע את לוח הכפל ומאז התקדם במהירות. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי "פרנקל", המשיכם בבית-הספר היסודי "יד המורה" וסיימם בבית-הספר התיכון 'רנה קסין', שהיתה לו משמעות גדולה בחייו. שי נהג לומר שזה בית-הספר הטוב בעולם. שי היה תלמיד מצטיין בכל המקצועות ובמיוחד במתמטיקה ובפיזיקה, שבהם הגיע בבחינות הבגרות להישגים גבוהים מאוד (98 ב-5 יחידות בפיזיקה, ו-99 ב-5 יחידות במתמטיקה). שי נהג לעזור לחבריו בלימודים. גם בתחום החברתי התבלט, השתתף בערבי השכבה, במערכונים ובנגינה, כתב בספר המחזור והיה לאחת הדמויות החיוביות והבולטות בשכבה, הן כתלמיד והן בחברה. אהבתו הגדולה היתה נתונה למוזיקה. מגיל 7 עד גיל 15 למד פסנתר ועד יומו האחרון ניגן באהבה רבה בגיטרה. שי אהב מאוד לנגן ולהאזין למוזיקה וחדרו היה עמוס עשרים דיסקים מסוגים שונים. הספורט היה תחום נוסף שליווה אותו תמיד והיה לחלק חשוב בחייו. החל בגיל 7 ועד גיל 17 התאמן שי בקראטה ואחר-כך בחר בכדורסל ובהתגוננות רחוב. שי היה אוהב אדם. הוא אהב מאוד את בני משפחתו ואת חבריו. במשפחה דאג להעניק תשומת לב לכל אחד, מקטן עד גדול, לברך, לחגוג ימי הולדת, ותמיד בחיוך קטן וחיבוק גדול. את הילדים הקטנים במשפחה אהב להעיף באוויר ולהשתולל איתם. לחבריו העניק אהבה רבה, תמיד יעץ עצות מהלב ובהרבה עידוד ותמיכה, אהב לשוחח עימם, לנגן, לצחוק ולבלות – פשוט אהב את החיים. שנה וחצי לפני גיוסו התאמן בקורס הכנה לצה"ל ושיפר את כושרו הגופני. במרס 2003 התגייס שי בשמחה לצנחנים. הוא נהנה מאוד משירותו והיה גאה בו. הדרך לא היתה קלה, אך הוא נהנה. כשסיים את המסלול סיכם זאת כתקופה מצוינת. שי הרגיש שהצליח לעמוד במבחנים הפיזיים והנפשיים כאחד, ולהיות גם לחבר טוב ומסייע לחבריו לפלוגה. שי אהב את הסיסמה 'משפחה לוחמת' והרגיש זאת. את המסלול סיים כ"נסיך" ויצא לקורס מ"כים מוקדם. לאחר הקורס שירת כמפקד כיתה בפלוגת החוד של גדוד 890. הוא הספיק לשמש ארבעה חודשים כמפקד, כשהדבר החשוב בעיניו, פרט לביצוע המשימה, הוא החיילים שלו, שדאג להם באהבה רבה. שי יועד לקצונה, אך היה לו חשוב להיות קרוב לחיילים, ובתפקיד מפקד הכיתה ראה ייעוד ורצה להישאר בפלחו"ד ולתרום בכל יכולתו. אך כל חלומותיו נקטעו, דווקא בהיותו בחופשת השבת בבית, שכה ציפה לה. ביום כ"ה באלול תשס"ד (11.9.2004) בשבת לפנות בוקר עת עשה דרכו הביתה, התהפך עם מכוניתו ונהרג במקום. בן עשרים היה במותו. סמ"ר שי זיידל הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר אחריו הורים אחות ואח. בני המשפחה כותבים: "שי היה יפה תואר מבפנים ומבחוץ. אדם מלא אנרגיה חיובית וטוב עד בלי די. המטרה שלו היתה שכולם יהיו מרוצים, ולעשות כמה שיותר טוב לסובבים אותו. לנו היתה הרגשה שהוא ממהר כל הזמן, והיום אנחנו יכולים לומר שהוא מיהר כדי להספיק כמה שיותר. הוא מיהר לנגן, לעשות ספורט, להיות עם המשפחה, החברים ולבלות. הוא ידע ליהנות מכל רגע ורגע ולהעניק לסובבים אותו כמה שיותר. זו מעין צוואה ששי השאיר לנו: אדם צריך לדעת ליהנות ולהעריך כל דקה ודקה בחייו, להיות מתוכנן, אך לא בצורה מגבילה, כי הרגע הזה שאנחנו חיים אותו הוא הרגע, והוא לא ישוב עוד. צריך להעריך אותו ולמצות אותו כמה שאפשר. להשתדל לראות את הדברים בצורה חיובית, לעזור לזולת ולהעניק כמה שיותר אהבה ותשומת לב לסובב אותך כי שום דבר אינו מובן מאליו."