זיו (זבידה), גדעון
בן יוסף וחוה. נולד ביום כ"ו בתמוז תשי"ח (14.7.1958) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי 'הגבעה' ובבית-הספר התיכון ע"ש שיפמן שבמקום, במגמה של חשמל. בכיתה י' הצטרף לתנועת הצופים, לשבט 'גלים' בטירת הכרמל. הוא היה חבר פעיל בשכבתו ונטל חלק נכבד בביסוסה. הוא היה חובב-ספורט והצטיין בכדורסל. בכיתה י"ב הפסיק את לימודיו, התחיל לעבוד והגיע לקיבוץ חודשים אחדים לפני כל הגרעין. גדעון היה בחור תמיר וחסון. הוא היה אהוב בקיבוץ, במקום-עבודתו – בדיר – ובחברת-הנוער. בחור פשוט, לא-יומרני, אך בעל אופי ודעה משלו. מסור בעבודה, אחראי, בעל ידיים טובות ולב טוב. מעולם לא הפקיר חבר בצרה או בעבודה לא-גמורה. חביב היה לכול. גדעון גויס לצה"ל ביום 29.9.1976 והוצב לנח"ל, במסגרת גרעין 'חרמש' לקיבוץ מגל. לאחר הטירונות עבר קורס-מ"כים ובעקבותיו רכש את המקצוע מ"כ-רובאי והועלה לדרגת רב"ט. כעבור פחות משנה הועלה לדרגת סמל ולאחר-מכן היה לרב-סמל פלוגתי. הוא היה מפקד קשוח, אבל תמיד ידע להעניק הרגשה טובה לפקודיו בחיוך הנצחי ששמר להם לאחר האימונים. עקשן וצנוע, אבל תמיד חבר טוב ועוזר. אוהב חיים, תוסס ונמרץ ולעולם אינו מתלונן. לגדעון היו חברים בכל מקום ובכל השכבות. מהרס"פים, מהקצינים ומבין החיילים הפשוטים. כולם אהבו אותו והעריכוהו כחייל וכאדם. את תפקידו מילא מתוך תחושה עמוקה של שליחות, ומשאלתו האחרונה היתה להצטרף לחיל-הצנחנים לקראת סיום השירות. ביום שלישי ד' בניסן תשל"ח (11.4.1978) נפל בעת מילוי תפקידו בדרום-לבנון, ב'מבצע ליטני'. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "זיו ז"ל, כפי שקראנו לו, חבריו ומפקדיו, ידע היטב לאיזו מטרה נעלה יוצאים הוא וחבריו ומהו המחיר אשר עלול להיתבע מכל אחד מהם. אני זוכר את הבעת פניו, כשהודעתי לו ולחבריו כי הם עולים לצפון, זאת לא היתה הבעה של צער או חרדה, כי אם להפך, ראיתי הבעה של חיוך, של גאוה, של דבקות במטרה ורצון להגשימה בנכונות מלאה… גדעון ז"ל היה מטובי המפקדים ביחידתי. ובתור שכזה היתה לו הזכות לפקד על בני המשקים שיצאו לצפון. הוא קיבל משימה זו כפרס על עבודתו המסורה". חברי גרעין 'חרמש' הוציאו לאור חוברת לזכרו. משפחתו הנציחה את שמו בבית-הכנסת 'יוסף חיים' שבטירת-הכרמל.
