זיו (זאורקוול), דב-אביגדור
בן יעקב-מאיר ורבקה-שרה. נולד ביום כ"ב בשבט ת"ש (1.2.1940) בעיר אויורה ברומניה. הוא למד 4 שנים בבית ספר יסודי ברומניה ובהיותו כבן 11 עלה עם משפחתו לארץ והשתקע בנתניה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני" ועוד שנתיים למד חרטות בבית ספר "אורט" בנתניה. תחילה היה חבר בארגון הנוער הדתי "בני עקיבא" ואחרי כן הצטרף ל"צופים". הוא היה ספורטאי, השתתף בצעדות רבות ושיחק בכדורגל. עם זאת ניחן בכשרונות אמנותיים ואהב מאוד ציור. דב גויס לצה"ל במחצית אפריל 1958 והתנדב לחיל הים. לאחר הטירונות עבר שורה של קורסים מקצועיים ועלה בסולם הדרגות. כך עבר בזה אחר זה קורס מכונאי קיטור, קורס מפעיל נשק צוללות (אות הצוללן ניתן לו לעומק 300 רגל, בשרתו על הצוללת "תנין"), קורס חובשים, חובשים קרביים, חובשים ימיים, חובש פלוגתי, קורס קצינים, קורס צניחה, הכשרה חינוכית למפקדים והשתלמות בחוק השיפוט הצבאי. הוא שירת ברבים מבסיסי חיל הים מחיפה ועד אילת, ביחידת הקומנדו הימי ולבסוף בענף הרפואה הימית במפקדת חיל הים, כעוזר לראש הענף. הוא השתתף בקרבות מלחמת ששת הימים והוענק לו אות המערכה. הוא היה אהוב על כל פקודיו, בזכות יחסו האבהי אליהם והעזרה הרבה שנתן להם תמיד. מפקדיו ידעו כי אפשר לסמוך עליו ואכן הטילו עליו את ביצוע ההעברה של מפקדת חיל הים מחיפה לתל אביב. ביום י"ט בטבת תשל"ג (23.12.1972), נפל סרן דב בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. הוא השאיר אישה ובן. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "דב היה לי אח ורע בעבודה. אדם שהיה יד ימיני – – – הקרבתו ומסירתו לעבודה, עם יכולתו וכשרונו עזרו רבות לקידום הרפואה בחיל הים – – – היה אדם המוכן להגיש עזרה לכל אחד ואחד מאתנו פה במשרד, גם אם הדבר נוגע לחיים הפרטיים".
