זאב, בן סימה ופנחס, נולד ביום כ"ו בתשרי תש"ט (19.10.1949) בלבוב שברוסיה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1961. בארץ למד בבית-הספר היסודי "הרצל" בהרצליה, ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון "בזק" בירושלים. לבית הוריו של זאב הייתה השפעה מכרעת על עיצוב דמותו. הוא גדל וחונך בבית, ששררה בו אווירה חמה והיו שמורים לו אהבת אם ואב, שדאגו לכל מחסורו והקפידו על חינוכו ועל התפתחותו האינטלקטואלית. משחר ילדותו הקנו לו הוריו הרגלים ונימוסים. הוא גדל במשפחה של אנשי רוח, שהקדישו זמן רב לכיוון צעדיו ולבחינת התפתחותו כאדם. זאב ניחן בתפיסה מהירה, בהבנה מעמיקה ובכושר ניתוח. מוריו העידו עליו כי היה בעל רמת-משכל גבוהה, ניחן ביכולת להבחין בין טפל לעיקר, וידע לבחור את הדרך הנכונה ללכת בה. כשהיה בן שבע חלה במחלה קשה, אך, דווקא ברגעי המשבר, כשנותרה תקווה קלושה לחייו, גילה צלילות דעת ובהירות מחשבה, וידע להתייצב מול אמיתות החיים, על כל המשמעויות הנובעות מהן. לאחר שהגיע עם משפחתו ארצה, השתלב בחיי בית-הספר והיה תלמיד מצטיין, שהגיע להישגים מעולים בלימודיו, ובעיקר במקצועות הריאליים. הוא נטל חלק בפעילות חברתית ותרבותית, הרבה לעסוק בספורט והתעניין בצילום. כן השתתף בחוג לתעופה והיה פעיל במועדון-נוער בשכונת מגוריו. חבריו ללימודים תיארוהו כאדם עירני ומלא שמחת-חיים. הוא היה יפה-מראה ובעל קסם-אישי רב. זאב היה איש המעשה ומיעט בדיבורים. הוא הגן בדבקות על דיעותיו ולא נרתע מוויכוחים נוקבים, כשהיה משוכנע בצדקתו. ידידיו, אשר העניקו לו את כינוי החיבה "בובקה", יזכרוהו בשל חביבותו ונכונותו לסייע לכל נזקק. בתקופת לימודיו במדרשה הטכנית הצטיין במיומנות רבה ובכישורים טכניים. בזכות ידיעותיו הרבות והמעמיקות יכול לא-פעם לסייע לאביו, המורה, לבדוק עבודות שהכינו תלמידיו. בבחינת הגמר שרטט ופיתח מכונה המבצעת שבע פעולות. הוא הציג את שרטוטיו הנאים וזכה לציון מעולה. מוריו העידו כי השרטוטים שהכין הצטיינו בבהירות וביופי לא-מצוי. זאב גדל וחונך באווירה לאומית-ציונית. מהוריו רכש וגם טיפח בעצמו רגשות אהבה עזים לעם ולארץ. אלו היו בראש מעייניו ודאגותיו, והוא היה מוכן להקדיש את כל מאודו כדי לסייע לארצו ולבטחונה. פעמה בו רוח של התנדבות והקרבה עצמית, אשר הדריכה אותו בכל מעשיו, ואשר הביאה ללחימתו המופלאה במלחמת יום-הכיפורים, שממנה לא שב. זאב גויס לצה"ל במחצית מאי 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר לשמש איש צוות-טנק ונשלח לשרת ביחידת שריון ברמת הגולן. הוא שימש שם כתותחן והועלה לדרגת רב-טוראי. הוא היה איש מקצוע מעולה, שריונאי בנפשו וברוחו, חבר מסור לצוות הטנק, ידיד של אמת ורע נאמן. הוא היה מקובל ואהוד על חיילים ומפקדים כאחד. בתקופת השירות הסדיר השתתף בפשיטות שערך צה"ל בלבנון ובסוריה, ונפצע פעמיים בפעולות אלו. במחצית ספטמבר 1971 שוחרר זאב מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. ביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר השחרור הצטרף לצוות עובדי התעשייה הצבאית כשרטט. הוא עבד בהתלהבות רבה ותרומתו לעבודה הייתה מכרעת. במסגרת עבודתו בתעשייה הצבאית השתתף בתכנונם ובביצועם של מספר פרויקטים, שנועדו להגביר את כושר עמידתה ובטחונה של המדינה. במסגרת זו הייתה תרומתו של זאב חיונית ורבת משמעות, וחלק מהעבודות שהכין כבר הוצאו אל הפועל. חבריו לעבודה העידו כי "זאב מילא כל תפקיד שהוטל עליו במסירות ובדייקנות, ברוח טובה ותוך שיתוף פעולה מלא עם חבריו. תמיד הכניס גישה חדשה ומצב רוח מרומם, אווירת נעורים ואופטימיות בפעולת הצוות. הוא היה בעל אינטליגנציה גבוהה, טוב ומסור לעבודה ולצוות העובדים". במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. במשך שישה-עשר ימים לחם זאב בקרבות עזים וקשים, בהם סבלו כוחותינו אבדות רבות. בתקופה זו הספיק להחליף שישה טנקים עד אשר מצא את מותו. שני הטנקים הראשונים שלו נפגעו וזאב נחלץ ומצא טנק שלישי, ובו המשיך את הלחימה. בתוך תקיפת מערך סורי נפגע הטנק השלישי, וזאב נאלץ ללכת מרחק רב כדי למצוא חלפים לתיקונו. משלא נמצאו החלפים המתאימים הצטרף לצוות של טנק אחר והמשיך בלחימה. עד שהטנק נפגע מאש האויב ועלה באש. זאב וחבריו לצוות הכשירו טנק אחר והמשיכו בלחימה עד שנפגעו שוב. אחד הקצינים, שהיה בטנק הבוער, נלכד בלהבות וזאב זינק אל תוך האש כדי להצילו ולהעבירו לטיפול רפואי. אומץ-לב ודבקות בלתי מתפשרת במטרה אפיינו את לחימתו של זאב בקרבות אלה. הוא שימש דוגמא ומופת לחבריו ליחידה, בהעזתו ובנכונותו להתייצב אל מול האויב, למרות הקשיים והפגיעות המרובות. בזכות לחימה זאת הצליחה היחידה לבלום את כוחות השריון הסורי בגזרתה ואף להעביר את המלחמה לשטח האויב. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), היום האחרון לקרבות, נפגע זאב ונהרג בקרב נגד כוחות שריון של האויב, בטנק הששי במספר שהחליף מאז תחילת הקרבות. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. מפקדי היחידה וחבריו לנשק, אשר באו לבקר אצל המשפחה השכולה אחרי המלחמה, ציינו את גבורתו ואת אומץ לבו של זאב. הם אמרו כי הוא היה מופת לחבריו בתעוזתו ובלחימתו הבלתי נלאית באויב. דבקותו במטרה, נחישות דעתו ונכונות ההקרבה שלו, עודדו והמריצו את הלוחמים האחרים להמשיך במערכה הקשה. אחד מחבריו לנשק, שפגש בו בעת שפונה מן הקרב אל העורף, העיד כי זאב ביקשו להתקשר לביתו ולדרוש בשלום הוריו. גם בזמן הקרבות זכר זאב את הבית, אך הוא עצמו היה עסוק בלחימה ולא התפנה אף לכתיבה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב נשיא המדינה, פרופ' אפרים קציר: "כאבכם הוא כאב האומה כולה, המבכה מרה את כל אחד מיקיריה, שנפל במערכה. זאב ז"ל נמנה עם הגיבורים, ששילמו בחייהם על הגנתנו, ושמו ייחרת בדברי-הימים של עמנו, הרצופים מאבק על קיומו;" סגן ראש הממשלה, יגאל אלון, כתב: "זאב יקירכם נפל במלחמת קיום אכזרית, שנכפתה עלינו על-ידי כוחות עוינים". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, מכתבי תנחומים שהתקבלו משר הביטחון, מראש עירית הרצליה, ממוריו ומחבריו לעבודה. אחד מחבריו הקרובים כתב עליו: "זאב היה מסור, חריף ופיקח מאוד, מלא חכמת חיים, ראשון לכל דבר ומאורע, 'גבר' במלוא מובן המילה". המחלקה להנצחת החייל נטעה עץ לזכרו ביער המגינים, יער "בר-כוכבא", בירושלים.
