זיבלין, אהרן

בן אסתר ואפרים, נולד ביום ט"ו באדר א' תרצ"ב (22.2.1932) בראשון לציון. הוא נמשך ביותר אחרי משחקי ספורט: כדורגל ושחייה, אך עם זה הצטיין בלימודיו עד כדי קבלת מלגה עם סיום בית-הספר העממי, שהשתמש בה ללימוד מסגרות בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. בהיותו בן 14 הצטרף לגדנ"ע וגם שם גילה מסירות ויכולת, התקדם באימוניו והיה מפעילי הפלוגה. משגברו הקרבות בחורף תש"ח עזב את לימודיו והתנדב לחוליה המיוחדת שפעלה בנפת אפרים והשתתף בביצוע פעולות מיוחדות נגד אנשי כנופיות, פעולות גמול, העברת נשק ועוד. הוא הצטיין בשירותו מתוך מסירות והבנת המטרה הנעלה וביצע כל משימה בשלמות ובדייקנות. כשהוכנסו חברי החוליה הנפתית למסגרת גדודים סדירים יכול היה להשתחרר בשל גילו הצעיר, אך לא רצה לשקוט כל עוד לא תשקוט המולדת המשוחררת. הוא שירת בחטיבת "גבעתי". כינויו "אהר'לה", בו כונה בילדותו, שהביא עמו מהגדנ"ע, נשאר לו גם בגדוד, בו היה אולי החייל הצעיר ביותר. תחילה שירת כרובאי ואחר-כך כאלחוטן והשתתף בכל קרבות החטיבה בדרום ובנגב. זעמו ורצונו להכות באויב גברו עוד יותר אחרי מות אחותו בהפצצה רצחנית שערכו מטוסים מצריים על ראשון לציון. בימי ההפוגה השנייה הועבר עם חטיבתו וגדודו אל השרון ולא פעם הביע את צערו על שנבצר ממנו להוסיף ולהלום במצרים במבצע "חורב". אך גם שם נמצא לו "ג'וב" – בפעולת-גמול נגד הכפר טירה, שמסתנניו שדדו ורצחו בשרון. אהרן הספיק להודיע באלחוט לבסיס שברמת הכובש, שהמשימה בוצעה בהצלחה, ואחר-כך נפצעו הוא ועוד חייל מכדורי האויב ונפלו, אור ליום ב' בטבת תש"ט (3.1.1949). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.