בן יוסף ומינה. נולד ביום כ"ט בניסן תשי"ג (14.4.1953) בחדרה. למד בבית-הספר היסודי 'אחד העם' ובבית-הספר התיכון שבחדרה. בהיותו דור חמישי בארץ חונך רמי מילדותו למסירות ולאהבת הארץ. הוא התעניין במיוחד במקצועות ההומניסטיים; הרבה לקרוא ספרים, ורבים מהם קרא פעמיים או שלוש. ממוריו למד לאהוב שירה, ספרות ומחזות, ובחדרו לא פסק הפטיפון מלהשמיע צליליו עד לשעות-הלילה המאוחרות. יומניו, ספריו ומחברותיו היו מלאים ציורים מיניאטוריים שצייר, מדויקים להפליא ומלאי-הומור. רמי לא התמסר לענף-ספורט מיוחד, אך הרבה להצטרף לאביו בצעדות שונות וצבר מדליות רבות. המאמץ הפיסי היה לו לאתגר, שעליו התגבר בכוח רצונו העז ובכוח הסבילות שגילה. לפני גיוסו לצה"ל נהג לרוץ מדי-ערב יחד עם חברו קילומטרים-מספר כדי לשפר את כושרו-הגופני ולחזקו. הוא היה מעורה תמיד בחברה. רצינותו, רגישותו וחוש-הצדק שלו הפכוהו לבר-סמכא בעיני חבריו. הוא היה אהוד ואהוב על חבריו וחברותיו, וביתו היה להם מקום-מפגש. רמי גויס לצה"ל באוגוסט 1971 והתנדב לחיל-הרגלים, בחטיבת גולני. בטירונות, בקורס המ"כים וכעבור זמן, בקורס הקצינים, ראה רמי את הדרישות הגופניות הקשות כאתגר ועמד בכל הדרישות ללא כל טענות. כבימי-נעוריו, כך גם בצבא, היה רגיש לשויון ולצדק. בעיותיהם הסוציאליות של חבריו-חייליו הטרידוהו לא מעט, ולא פעם אמר שיותר משהנו מפקד הוא מחנך ופסיכולוג. חייליו אהבוהו וכיבדוהו על שנהג בהם בחברות וברעות. הוא נהג להסביר ולהדריך באורך-רוח, ורבים ביקשו לשרת תחת פיקודו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלח רמי עם טירוניו לתפקידי סבלות ושירותים בבסיס עורפי, אולם לאחר יומיים עזבם רמי ומיהר להצטרף לחבריו הלוחמים בחטיבה שפעלה ברמת-הגולן ובמובלעת. לאחר הקרב לכיבוש מוצב החרמון, שבו נטל רמי חלק בכוח שפרץ בכביש (אשר ממנו חזר בריא ושלם, אך מזועזע ומופנם), מונה למפקד-מחלקה באחד מגדודיה המובחרים של החטיבה. בביקוריו בבית היה רמי מאז-ומתמיד סגור למדי והוא לא הרבה לספר על לבטיו ועל מחשבותיו. גם עתה לא גילה את רגשותיו. אך מאורעות המלחמה והידיעות על נפילת כמה מבני-כיתתו השפיעו עליו מאוד, למרות שכלפי חוץ נראה שלו ואפילו אדיש, בנסותו לחסוך דאגה וחשש מבני-משפחתו. הזעזוע של מלחמת יום-הכיפורים והמתח של מלחמת-ההתשה במובלעת באו לגילוי אך-ורק במכתביו לחבריו ולחברותיו, כאשר ההומור השחור משמש להם כיסוי וחיפוי. באותם מכתבים ובשירים שנמצאו במגירת שולחנו הצטייר רמי כבעל נפש רגישה ועדינה, כנער העורג לשלום, לשקט לשלוה לאחות-עמים. כושר הבחנתו, יכולת הביטוי שלו ותיאורי הטבע והנוף שלו שבו-לב ביופיים ובחדותם, מפליאים ובלתי-צפויים. את מלחמת-ההתשה עשה רמי בתל-ענתר, על גבולה של המובלעת הסורית. בחודש אפריל נפל חברו, סגן-מפקד-הפלוגה, ורמי מונה תחתיו. ביום כ"ב באייר תשל"ד (14.5.1974) נפל רמי בקרב בתל-ענתר, מפגיעת פגז סורי, כשיצא לעמדת התצפית, והוא בן 21 שנים וחודש אחד. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחדרה. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "בתקופות-האימון הקצרות אחרי המלחמה התבלט רמי ביכולתו האישית ובמקצועיותו וכן ביכולת לאמן ולפקד על אנשיו. לפיכך, החלטנו להטיל תפקידי-ייצוג שונים מטעם החטיבה. על-אף הזמן הקצר ששירת אצלנו לא היססנו למנותו לתפקיד בכיר, ובמשך פרק-זמן קצר נוכחנו לדעת שלא טעינו – שכן, פרט ליכולת האישית ולידע המקצועי גילה רמי נכונות למלא כל תפקיד במסירות ובאחריות. המלה 'אחרי' היתה מוכרת לו היטב שכן, כך הוביל את אנשיו בכל התרגילים ובכל הזדמנות אחרת. דרך זו, של 'אחרי', באה לגילוי גם באורח נפילתו, כאשר כל פקודיו נמצאו במקום-מבטחים והוא- היחיד בעמדת התצפית". בשלהי מלחמת יום הכיפורים, כתב רמי את השיר "אדם יודע כשקיצו קרב". מילות השיר נכתבו תחת תחושות אובדן קשות של חייליו וחבריו במהלך המלחמה. השיר הולחן בשנת 2012 על ידי הזמר דוד לביא, במסגרת מפעל ההנצחה השנתי של גלי צה"ל "עוד מעט נהפוך לשיר": אדם יודע כשקיצו קרב/ יודע. ויש לו חשק לצעוק שידע כל העולם/ ויש לו חשק ליבול חרש בדממה חשוכה/ העיקר/ שהיה. שחשב. שחי- וכעת הוא נגמר.// מותי לא בא לי לפתע/ ולא כאחד האדם ידעתי כי קרב/ רק לפעמים כשהייתי לבד בין המון אנשים/ ראיתי אותם השניים עומדים בחלל/ ומחכים- כן, אגש אליהם/ ורק הצעד הראשון יהיה מלווה במדקרת הכאב./ אחר כך אהייה שייך להם, ועולמים- שלי.// היה שלום, עולם נחמד קטן/ מצאתי טוב ממך./ פה שקט. פה פוגשים מכרים./ פה נמצאים בלי לחיות ולהרגיש/ מכאן אשקיף עליכם ואף פעם לא הייתי טוב מכם./ סליחה לכולם. תודה ולהתראות. בהכנעה. שלום. את השיר ניתן לשמוע בכתובת: http://www.youtube.com/watch?v=OwPq8r3XyzI&feature=youtu.be
