זולטי, אברהם
בן יהושע ואסתר. נולד ביום י"ד באלול תש"ט (8.9.1949) בתל אביב ולמד בבית הספר היסודי "עתיד" שברמת גן. בילדותו היה חבר בתנועות נוער אחדות – "המכבי הצעיר", "הצופים" ו"בית"ר". בכל תנועה היה פעיל ונטל חלק בפעולות העיקריות – מחנות, מסעות, טיולים וכו'. הוא היה בעל מרץ ובעל כושר תנועה בלתי רגיל. בעודו צעיר עבר בטיולים את כל הארץ כמעט וידע היטב את כל כבישיה, ואחרי כן, כחניך בצי הסוחר, עבר חלקים גדולים של העולם. הוא אהב לנוע ממקום למקום ולא יכול לשבת זמן רב במקום אחד. את אי מנוחתו זו ניצל תמיד באורח חיובי. הוא היה בעל לב רחב ונדיב, עזר לחברים שנפצעו במלחמה, סייע בשיקומם ושהה אתם יומם ולילה. הוא ויתר על בילויים וטיולים כדי לסעוד חבר פצוע ונסע ממקום למקום כדי לבקר חבר חולה, או לנחם הורים אבלים. הוא היה הרוח החיה בין חבריו, עליז, בעל הומור ויודע לומר בדיחה טובה במקום הנכון ובזמן הנכון. חבריו הרבים בחוגים השונים אהבו אותו וכיבדו אותו. אברהם גויס לצה"ל במאי 1967 והוצב לחיל השריון. הוא שימש כנהג של רכב חילוץ בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. כן השתתף בפעולות צבאיות רבות וביניהן פעולת כראמה, שהשאירה עליו רושם עצום. עם שחרורו תיכנן להירתם ולשאת בנטל הכלכלי של המשפחה. ביום י"ב בטבת תש"ל (21.12.1969), מצא את מותו בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. מפקדו כתב במכתב תנחומים להוריו השכולים: "כבר בתחילת שירותו הצבאי הבחנתי כי לפני עומד חייל מלא חדוות חיים. חייל המוכן לעשות הכל על הצד הטוב ביותר, חייל שופע חן ומרץ, חייל שהוא אדם וחבר טוב. אבי הגיע לפלוגה מיד לאחר מלחמת ששת הימים וכבש את לבי. לקחתי אותו לשמש כנהג מ"פ. שירתנו יחד בתעלה וברמת הגולן; כאשר עברתי לתפקיד בבית הספר לשריון לקחתי אותו אתי וכאשר עברתי למפקדת גיסות השריון דאגתי שאבי יגיע אתי גם לשם. התקופה בה שירתנו יחד בצבא היתה תקופה קשה ונפלאה. – – – היחסים בינינו היו יחסי חברים שווי זכויות. – – – שמחתי שאבי ישרת אתי עד סוף שירותו הצבאי ורציתי להשפיע עליו שימשיך תקופה מסויימת בצבא הקבע, אך כשסיפר לי על תכניותיו לקחתאת המכונה של אבא לעזור לו עם השחרור, הבנתי ואמרתי כי זהו צעד נכון. אך הגורל היה אכזר ואבי נלקח מאתנו".