זולוטוב, בצלאל

בן שרה ודויד. נולד ביום י"ג באייר תרפ"ד (17.5.1924) בווארשה, בירת פולין, ועלה לארץ עם הוריו בהיותו בן 11. רכש השכלה בבית-הספר התיכון למסחר בתל-אביב ועם גמר לימודיו יצא לשנת שירות בבסיס-התעופה הבריטי ברמת דויד, כנוטר. בבסיס עלה כעבור זמן קצר לדרגת קורפורל. בין ידידיו הרבים במחנה היו קצינים אמריקנים וחיילים כושים, פועלים ערבים ואנשי המשקים בסביבה. עם תום שנת-השירות למד שנה אחת בטכניון העברי בחיפה, אך נאלץ להפסיק את לימודיו ולהירתם בעול העבודה. בצלאל עבד כפקיד, היה מטובי השחיינים במחלקת השחייה של "ברית מכבים-עתיד", אהב לשחות ולרכוב, לקרוא בספר או לכתוב ביומנו. עליז ורענן, תמיד ריחף חיוך על שפתיו, ועל כך אהבוהו חבריו. בצלאל היה בין ראשוני המתנדבים במלחמת-העצמאות ומילא את תפקידו כמפקד כיתה במרחבי חזית הדרום, כחייל בחטיבת "גבעתי" והיה בין מגיני ניצנים. לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד, נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחותינו בעורפם ולפיכך ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות חיפוי זה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדור למשק ולהשתלט עליו. בצלאל השתתף בניסיון-שווא לפרוץ מהמשק הכבוש ובהתייעצות האחרונה, בה הוחלט על כניעת המקום. אותה שעה ברחו הוא ועוד חבר אחד עם מקלע ברן בלתי ראוי לשימוש לפרדס שבצד הדרומי של המשק שם נפל, ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בניצנים.