זוירי (ז’וירזנסקי), צבי

בן טויביל ושמשון, נולד ביום ח' בטבת תרע"ג (18.12.1912) בעיר גרודנה, פולין. הוא התחנך בגימנסיה "תרבות" והיה חבר "השומר הצעיר" בעירו. בשנת 1930 עלה לארץ, למד במקווה ישראל ואחר- כך עבד בעבודות חקלאיות שונות: בתחנת-הניסיונות בעכו, בלול במקווה ישראל, בפרדסים ובחברת "נטר" ביקנעם, שם היה יוצא למטעים בימי המאורעות, נתון לאיומי הערבים שהיה פוגשם בדרכו. באחד הימים, בבואו למטעים, גילה כי שני השומרים – יואב ויצחק – נרצחו. בשנת 1936 עבר למוסד הילדים "אהבה" שבקרית ביאליק, ניהל שם את המשק החקלאי ושימש מורה לחקלאות. בימי מלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי. יחידתו חנתה בעיראק ובאיראן ועסקה בהעברת ציוד לברית-המועצות. שם פעל גם כצנזור מטעם הצבא וכתב לעיתוני הארץ כתבות מחיי החיילים. היתה בו אהבה רבה לטבע ולחי, לילדים ולנוף הארץ, ואהבתו זו נתבטאה בשירים וסיפורים שפירסם, בייחוד בעיתוני-הילדים "דבר לילדים" ו"משמר לילדים". ספר קטן משלו לילדים הופיע בתל-אביב בשם "אווז הפז". היה עניו, מחמיר כלפי אחרים וכלפי עצמו ומצניע לכת. בשנת 1945 חזר לארץ, נשא אישה והשתקע בקרית ביאליק. צבי המשיך לעבוד במוסד "אהבה" עד שהתגייס לחטיבה 7 עם הכרזת המדינה. הנהלת בית-הספר השיגה בשבילו שחרור, אך ההודעה על כך בעיתונים וברדיו הגיעה אליו במאוחר. צבי השתתף במבצע "בן- נון ב'" – ההתקפה השנייה על מערך הלגיון בלטרון, במגמה לפרוץ את הדרך לירושלים. בקרב זה נפל, ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948) ונקבר בנען. השאיר אחריו אישה, חוה, ובת, דנית. ביום ב' בסיוון תש"י (18.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.