נתנאל, בן רבקה ומאיר (בילה), נולד בשנת תרפ"ו (1926) בהונגריה, בעיירה טט. למד בבית ספר עממי ותיכון בעיירת הולדתו, בה חיה קהילה יהודית קטנה. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בהונגריה כ-800,000 יהודים. הונגריה הייתה אחת הארצות הראשונות שבהן הופיעה האנטישמיות המודרנית הפוליטית, ומשהייתה למדינת חסות של גרמניה אומצו בה חוקי הגזע. בין השנים 1938 ל-1941 נחקקו בהונגריה חוקים אנטי-יהודיים שדמו ל"חוקי נירנברג", והיהודים שבשטחה סבלו מהגבלות ומגזרות קשות. בקיץ 1941 גירשו שלטונות הונגריה מאות יהודים מחוסרי אזרחות הונגרית לעיר המבצר קמיניץ-פודולסקי שבדרום-מערב אוקראינה, שם נרצחו מרביתם. בהמשך גויסו בכפייה עשרות אלפי יהודים במסגרת "שירות העבודה" לפלוגות מיוחדות של הצבא ההונגרי, נשלחו לחזית ומשם לא שבו. במרס 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה, לאחר שהופרה הברית בין המדינות. מיד לאחר מכן ריכזו את היהודים בגטאות. עד תום המלחמה נשלחו למעלה מחצי מיליון מיהודי הונגריה למחנות השמדה, שם נרצחו. נתנאל ומשפחתו נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספו אביו, אמו, אחיו ואחותו. רק הוא החזיק מעמד בעבודה במחנה ובמחנות נוספים. לקראת סוף המלחמה היה במחנה מאוטהאוזן באוסטריה, משם שוחרר על ידי הצבא האמריקני. משחזר לעיירתו ונודע לו שכל משפחתו הושמדה יצא נתנאל ב"נתיב הבריחה" לאיטליה. התלאות המרובות ושותפות הגורל של השורדים עשוהו ליהודי לאומי והוא החליט לעלות לארץ ישראל. האונייה שהעפיל בה ארצה בסוף 1946 נתפסה והוא הובל עם כל המעפילים למחנה מעצר בקפריסין, שם שהה למעלה מחצי שנה. בסוף קיץ תש"ז (1947) הגיע נתנאל לארץ, התיישב בראשון לציון והחל לעבוד בתיקון מכונות כתיבה. אט אט התערה בסביבה, ומדי פעם היה מבקר בבית מכרים מילדותו שגרו בירושלים. בראשית מלחמת העצמאות התייצב נתנאל לשירות המולדת וצורף לגדוד "העמק", שבאפריל 1948 היה לגדוד 1 בחטיבה 11, חטיבת "יפתח". לחם כחייל בפלוגה ב' בקרבות הגדוד, בעיקר באזור הצפון. באפריל 1948 הנחילו לוחמי "יפתח" מפלה ל"צבא ההצלה" הערבי שתקף את משמר העמק. ערב הכרזת המדינה ולקראת הפלישה הצפויה של צבאות סוריה ולבנון פעלו בגליל העליון המזרחי במסגרת מבצעי "יפתח" ו"מטאטא", במהלכם כבשו את צפת וטבריה. הם השתתפו בקרב עקוב מדם על משטרת נבי יושע, כבשו את מלכיה והדפו את הסורים מעמק הירדן. כוחות החטיבה ביצעו פשיטות אל מעבר לגבול במהלכן פוצצו את גשר הליטאני ואת מחסני התחמושת של הצבא הסורי. ביוני 1948, לקראת ההפוגה הראשונה במלחמה, הורדה חטיבת "יפתח" לאזור המרכז, לסייע בקרב על פריצת הדרך לירושלים. לוחמיה השתתפו במבצע "יורם" בניסיון לכבוש את לטרון, ועם חידוש הלחימה בתום ההפוגה הראשונה השתתפה החטיבה במבצע "דני". ב-8 ביולי 1948, לקראת תום ההפוגה, יצאו נתנאל וחבריו למסע של עשרה ימי קרבות, במהלכם כבשו כפרים עוינים ונחלו הצלחות רבות. בליל 17/18 ביולי 1948, לקראת תחילת ההפוגה השנייה, תפסו חיילי הגדוד את משלט שילתא אשר בחלקו המזרחי של רכס קוריקור (כיום בקרבת היישוב שילת בחבל מודיעין), כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון בלטרון. עם בוקר, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט, של הרכס שחלש על הכביש לבית נבאללה. האויב הסתייע בשריוניות ותקף את הכוח במשלט משני כיוונים, ולוחמי "יפתח" נאלצו לסגת. בנסיגה הקשה, בשטח פתוח הנתון לאש צולבת, נפלו למעלה מארבעים לוחמים, ונתנאל ביניהם. נתנאל היה בן עשרים ושתיים בנפלו. גופתו נותרה בשטח ירדן והוא נחשב כנעדר במשך למעלה משנה, עד שהתאפשרו חיפושים באזור. ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.
