בנם הבכור של ציפורה ואריה. נולד ביום כ"ג בניסן תשל"ד (15.4.1974) בנצרת עלית. אח לשי ולחן. שרון נולד בבית החולים "העמק" בעפולה והיה תינוק יפה-תואר. בכיתה א' למד בבית הספר היסודי "גולן" בנצרת עלית, אחר כך המשיך בבית ספר "כרמל" ובחטיבת הביניים "אלון". בד-בבד עם לימודיו בבית הספר למד בקונסרבטוריום נגינה על אקורדיון, והיה פעיל בחוג אמנות הלחימה קרטה. בכיתה י' למד בתיכון על שם שרת, ומכאן והלאה המשיך וסיים את לימודיו התיכוניים במכללה הטכנולוגית של חיל החימוש שבצריפין, מסגרת מקצועית וקדם-צבאית שייעודה להכשיר תלמידים למקצועות טכניים לקראת גיוסם. שם הוסמך כטכנאי. בתאריך 23 ביולי 1993, התגייס שרון לצה"ל. שירת בחיל חימוש בגדוד הובלה טירה ובסיום שירותו גויס לצבא קבע בבסיס נשר, במקצוע מכונאי, בתפקיד קצין רכב. בגיל עשרים ושלוש וחצי נשא את מור חברתו לאישה ונולדו להם בת ובן – מישר ועומר. שרון התגורר עם משפחתו בטירת הכרמל. הוא ניחן בחן ובקסם אישי רב, בחוש הומור ובשמחת חיים, היה צנוע ובעל לב רחב. איש עקרונות ונאמן למקצועו. שרון סייע והיה אוזן קשבת לכל דורש, דאג לחייליו, תמך בהם ושימש להם אב. בשעות הפנאי התעניין בכדורגל. שנים רבות אהד את קבוצת "מכבי חיפה", אהב לעסוק במחשב, להאזין למוזיקה ולצפות במשחקי הכדורגל של בנו בן השש. כששרון נפטר הייתה רעייתו מור בחודש השלישי להריונה. רב סמל מתקדם שרון זוהר נפל בעת שירותו בכ' בחשוון תשס"ט (17.11.2008) והוא בן שלושים וארבע בנפלו. שרון נטמן בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו רעיה, בת – מישר, בן – עומר, הורים, אחות ואח. בתו השלישית, אורי, נולדה לאחר מותו. על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: בעלי היקר, אב למופת, בן ואח אהוב לעד נזכרך, בגן עדן תנוח על משכבך מור רעייתו הספידה אותו באומרה: "שרון בעלי שלי, בעלי היקר מכול, אני עומדת כאן מולך ולא מאמינה שזו מציאות. אנחנו זוג למופת, אתה בעל נפלא, גאה ואוהב. אתה האבא הכי טוב שילד יכול לבקש לעצמו. אי אפשר להכיל במילים את תכונותיך הרבות והנעלות. חייל מסור ואהוב, חבר נאמן, בן אוהב, אהוב ויקר. שרון אהובי, אין לך מושג כמה אהבתי גדולה אליך. תשמור עלינו מלמעלה כמו שעשית כאשר היית אתנו. אני מבטיחה שאמשיך לגדל את ילדינו המיוחדים כמו שהיית רוצה, ותסמוך עליי שאני אהיה חזקה, כמו שסמכת עליי תמיד. נמשיך להיות מלוכדים ותמיד יחד – המשפחה שלך ושלי. ואני מבקשת מבורא עולם שישמור עליך למעלה, לצדו תנוח נשמתך בגן עדן. אני אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד, והילדים כבר מתגעגעים אליך." הספידו מפקד היחידה: "אמש איבדנו חבר יקר, מפקד, אדם משכמו ומעלה ומקור גאווה אמיתי. זכות גדולה נפלה בחלקי לעמוד ולספר עליך היום. אפליג בשבחים, להם אתה ראוי מעל לכל ספק. שרון, שירתת תחת פיקודי זה כשנה. במהלך התקופה השתתפת בפעולות רבות, בהן זכינו להכירך כאדם, כבעל, כאבא וכמפקד הנאמן לעקרונות ולמקצוע. רוחב הלב והנתינה אפיינו את תפקודך ביחידה. חסרונך מורגש כבר עכשיו במסגרת היחידה, שבחלוף השנים הפכה לביתך השני. במחלקה עליה פיקדת מכירים אותך כולם כאדם נפלא, כמפקד מצוין ומלא שמחת חיים. היית אבא לחיילים ולכל חייל אשר נזקק לעזרתך, נענית מתוך מסירות ותחושת שליחות. נזכור תמיד את ההתלהבות בקולך, את היצירתיות, את החיוך, את הרעות ואת שמחת החיים שהפגנת… כבוד גדול היה לי להיות מפקד של אדם כמוך. נזכור אותך לעד." מתוך ספר השירים שכתב שרון בשנת 1993 – "שירים שיצאו מהלב (ושאולי ייכנסו אל הלב)". האם? יושב רואה את השמש / ומרגיש את השלווה. / מה קרה לי, מי שיגיד לי / האם זו אהבה? // גם בלילות של גשם / מרגיש אותה שלווה. / האם מאוהב אני? / האם זו אהבה? // רואה ילדה הולכת / והיא כל כך יפה" / האם נערתי זו? / מי ידע? // יושב עכשיו בחדר / והילדה אינה. / אך אחד אמר לי / כן, היא שלך! // עכשיו התעוררתי, זה חלום מתוק / והנה בדלת נערה באדום. / האם זה חלום? אני שואל אותה. / לא, זו מציאות ואני שלך!