זוהר (גוארי), יוחנן
בן אליהו וברטה. נולד ביום ז' בטבת תש"ב (27.12.1941) באלג'יר ושם אף החל ללמוד. בשנת 1955 עלה לארץ במסגרת "עלית הנוער" והוא בן 15. כשהגיע ארצה הצטרף לקיבוץ בית אורן ולשם באו אחיו וגם הוריו, אשר עברו אחרי כן להתיישב בקיבוץ משאבי שדה בנגב. במחצית נובמבר 1960 גויס לצה"ל. לאחר שהתגייס החליט שמקומו בצה"ל והשירות בו הוא ייעודו. החלטתו זו הייתה נחושה. הוא החל לעלות בסולם הדרגות ועד מהרה הגיע לדרגת רב-סמל. לאחר מכן סיים קורס קצינים ובהיותו סגן השתתף בקרבות נגד הסורים בעת תקריות שאירעו עוד לפני מלחמת ששת הימים. יוחנן תיכנן תחילה לצאת ללימודים בתקופה שלאחר שירותו הסדיר, אולם, ביודעו כי הצבא זקוק לו בתקופה זו של מתיחות ושל קרבות, החליט לדחות את שחרורו מן הצבא ולהצטרף לצבא הקבע. במלחמת ששת הימים נלחם יוחנן בכיבוש המוצבים הנודעים של תל-עזזיאת ותל-פאחר, אשר היו בשליטת הסורים באותה תקופה. יוחנן ניצל בנס, כאשר פגע פגז פגיעה ישירה בזחל"ם שבו נמצא. אחדים מאנשיו נהרגו ונפצעו, אולם הוא יצא בשלום והמשיך להילחם. כתום המלחמה המשיך להילחם בכל גזרות הצפון, ברמת הגולן, בגבול ירדן, בעמק בית שאן, בעמק הירדן ובגבול הלבנון. למעשה לא היו פעולה ומבצע במרחב פיקוד הצפון שלא נטל בהן חלק. אף באזור תעלת סואץ נלחם. צה"ל היה אהבתו הגדולה, אך כאשר היה בא הביתה לחופשה, היה שוכח את הצבא ומתמסר כולו לבית, כי אהב אותו ורצה ליהנות מכל רגע בחיק משפחתו. הוא היה מבלה אז עם אשתו ובתו הקטנה. בימי שירותו היה יוחנן אח וחבר לפקודיו ולמפקדיו. פקודיו סיפרו עליו, כי היה גבר שאפשר לסמוך עליו, שקט וחרוץ מאוד, שקדן, מסור ומסודר. לאחר תקופה של שקט הגבירו הסורים את פעולתם המלחמתית בחזית הסורית. טנקים סוריים עברו את קו הפסקת האש וכוח משוריין אף חדר לאחד ממוצבינו, בתגובה פשט כוח של צה"ל אל מעבר לקו הפסקת האש, וכבש את המוצבים הסוריים בפעולה מתואמת של טנקים, תותחים ומטוסים. היה זה הקרב הקשה ביותר שנערך מאז מלחמת ששת הימים ונועד "למנוע פתיחת חזית חדשה נוסח התעלה". בקרב זה, ביום כ"ב בסיון תש"ל (26.6.1970), נפל רב-סרן יוחנן. שעה אחת לאחר שנפל ילדה אשתו בן ונקרא שמו גולן כדי לסמל את הקשר העמוק של יוחנן לרמת הגולן. הוא הניח אישה, בת ובן. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בעפולה. תל פארס, מקום שם נהרג, נקרא על שמו – תל זוהר.
