זוהר, אורן מכלוף

בן לאה ואברהם. נולד ביום כ"ט באב תשל"א (20.8.1971) בחיפה. למד בבית-הספר היסודי הריאלי העברי בחיפה ובבית-הספר התיכון 'שוב' במגמת חשמל. כשסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, כתבה עליו מנהלת בית-הספר: "אורן נער רגיש, נבון, בעל אכפתיות חברתית, נער מוכשר, הן בצד האינטלקטואלי והן בתחומים אחרים. בעל יכולת בתחומים של ארגון, ביצוע ועמידה במשימות". אורן היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד וברבות הימים הדריך בקן הכרמל הצרפתי. הוא היה חובב ספורט, סיים בהצלחה קורס לשופטי כדורגל, ושפט במספר משחקים. הוא אהב בעלי-חיים ולעתים קרובות אימץ לביתו כלבים שמצא. אורן התעניין בכול ועסק בפעילויות מגוונות: מלאכות עץ, עבודות קרמיקה, נסיעה בגלגיליות, אך תחביבו הבולט ביותר, אשר הפך לעיסוקו העיקרי ולמקור פרנסה עבורו, היה המוסיקה. מגיל צעיר התגלה כמוסיקלי, והוריו קנו לו מערכת תופים. עוד ידע לנגן בחלילית ובגיטרה ונהג לפרוט על הגיטרה בערבי שבת שקטים בחיק המשפחה שהצטרפה בשירי שבת. כאשר הפסיק את לימודיו בסיום כיתה י', התמסר כולו למוסיקה. הוא התחיל לעבוד כתקליטן ועשה חיל בעבודתו. היתה לו מערכת הגברה מקצועית שבנה במו ידיו, ותקליטייה עשירה. כאן נתגלה גם כשרון הארגון שלו. נוסף לעבודתו במועדונים ובאירועים התנדב בהפעלת ערבי חברה ללא תמורה במועדון 'רוטרי' בחיפה ובמוסדות צדקה. אורן היה בן ואח אהוב ותומך. הוא התעניין באחיו הצעירים ובהישגיהם בלימודים. הוא היה לעזר בכל עת, וכל אשר עשה ונתן נעשה בדרך מקורית ומיוחדת. הוא היה עמוד התווך במשפחתו, אך תמיד עמד גם לרשות החברים. באמצע נובמבר 1989 גויס אורן לצה"ל. לאחר הטירונות הוצב לחיל-הכללי ונשלח ליחידת 'העמקים'. תחילה היה פקיד במרכז גיוס ואחרי-כן מונה לתפקיד שקמאי היחידה. מפקדו כתב כי "אורן היה דמות נערצת ואהובה ביחידה, דוגמה לעשייה סמכותית ואחריות יוצאת דופן". ואמנם, גם ביחידתו בלט אורן, בהתנדבותו לארגן אירועים ויותר מכך בהיותו חבר טוב ותומך, בביטחונו העצמי ובבגרותו. כפי שכותבים חבריו ליחידה: "היתה לך חוכמת חיים של גבר בן חמישים, בעל ניסיון רב בחיי היומיום". וכותבת חברה ליחידה: "אורן היה מעין 'כותל' – כשרציתי לדבר עם מישהו שיכול להבין אותי – אורן תמיד היה מוכן להקשיב ולתת עזרה בכל תחום". למרות שעזב את לימודיו והצליח בעבודתו, לא חדל מלתכנן את שיבתו לספסל הלימודים והשלמת תעודת הבגרות. כן תיכנן להמשיך בעבודתו כתקליטן ולהתפתח בתחום האמרגנות וציוד ההגברה. ביום י"ח באלול תשנ"ב (16.9.1992) שלושה שבועות לאחר שחגג את יום הולדתו העשרים-ואחד, נפל אורן בעת שירותו. עם מותו תרמו הוריו את איבריו להשתלה. האיברים הושתלו בגופם של ארבעה חולים והצילו את חייהם. כפי שכתב ידיד המשפחה ביום השנה למותו – "ואולי זה משמים, שנתת את חייך לאחרים / ועל-כן ילד שכב במנוחה, כי אתה יחיד-סגולה … / כי אתה בין המעטים, שבמותך נתת חיים לאחרים…" אורן הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות – ארז, אלון ודקלה. בדברי הספד לזכרו כתב מפקדו: "היית לי חבר ויועץ בתחומים רבים, הרבה יותר מאשר פקוד המגיע ליחידה יום-יום, עושה את המוטל עליו וחוזר לביתו, הכריזמה האישית, הדמות המוצקה, הסמכותיות שהקרנת מלווים אותי יום-יום". חבריו ליחידה הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו.