בן עפרה ושלמה. נולד ביום כ"ג בתמוז תשמ"ח (8.7.1988) בבית החולים "סורוקה" שבבאר שבע. אח צעיר לבת-אל, ואח גדול ללילך-לי, לאורית ולאוהד. רמי גדל במשפחה מסורתית, ואת הערכים שספג – אהבת האדם, עזרה לזולת, התנדבות וכיבוד אב ואם – הטמיע היטב בנפשו. משחר ילדותו ניכר באישיותו החמה והאוהבת, בחביבותו ובליבו הרחב, והיה מקור לגאווה. את חינוכו רכש רמי בבירת הנגב – תחילה ב"גן של מאירה", ולאחר מכן בבית הספר הממלכתי "עמית" שבשכונה ד' בעיר. הוא המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים שבבית הספר התיכון "מקיף ד'?", ומשנסגר בית הספר, כשהיה בסוף כיתה י"א, עבר עם חבריו לבית הספר התיכון "מקיף ג'?", שם סיים את חוק לימודיו. כתלמיד התאפיין רמי בצניעותו ובנועם הליכותיו, בהיותו הראשון להתנדב ולעזור, והשתתפותו המתמדת בפעילויות החברתיות ובטקסים שהתקיימו בבית הספר תרמו לא מעט להצלחתם, כך מעידים המורים. מבנה גופו של רמי היה חסון, ידיו שריריות וחזקות, וחיוכו הכובש לא מש מפניו המאירות והיפות. בחזותו ובהתנהגותו – הבוגרת יחסית לגילו הצעיר – הקרין רמי על הסובבים אותו נוכחות חזקה, ביטחון ואופטימיות, והיה דמות מרכזית ומלכדת של חבורת צעירים שהלכו יחד כברת דרך ארוכה. מאז ומתמיד היה רמי חברותי ונוח להתחבר, ובמהלך שנות חייו רכש חברים רבים שנקשרו אליו בעבותות של אהבה ושל ידידות עמוקה. בדרכו המיוחדת, שימש רמי לחלקם מודל לחיקוי, אחרים מצאו אצלו כתף רחבה לנחמה ולעידוד ואוזן קשבת למצוקותיהם, ובלעדיו, מצהירים חבריו, "בילוי לא היה בילוי". עוד מציינים החברים את חוש ההומור המיוחד שרמי ניחן בו, ומספרים כי תמיד מצא את הבדיחה או את הסיטואציה המתאימים כדי להצחיק בהם את חבריו ולרומם את רוחם. חידודי הלשון הייחודיים לרמי, הם אומרים, ביטאו במילים פשוטות פילוסופיית חיים שלמה. רמי היה חובב ספורט מושבע – בעיקר כדורגל, ובכל יום שישי נהג לשחק עם חבריו במגרש השכונתי. בתחום המוזיקה נמשך במיוחד לסגנון המזרחי, ואהב להאזין לשירים ב"פול ווליום". שעות ארוכות היה מקדיש למחשב, אך מעל לכול היה רמי איש של חברים, חברים – ועוד פעם חברים. עוד בטרם התגייס לצבא הצהיר רמי בכל דרך, וכל דקה הייתה כשרה לכך, על אהבתו הגדולה ל"משמר הגבול". ככל שהתקרב מועד הגיוס כן גברה כמיהתו להתגייס לחיל זה, ומבחינתו, אפשרויות אחרות לא באו בחשבון: "או 'מג"ב' או כלום" – כך נהג להתבטא. כאשר קיבל את הבשורה כי אכן ישובץ ל"משמר הגבול", לא ידע אושרו של רמי גבול. תאריך גיוסו המתוכנן, 15.3.2007, היה גם יום שחרורה מצה"ל של אחותו הבכורה בת-אל, והיו אלה סיבות ראויות לחגיגה במסיבת גיוס גדולה ששולבו בהם, כיד המסורת, גם דברי שבח והודיה לה'. ביום הגיוס עצמו לוּוה רמי בבני משפחתו ובחבריו הרבים כחתן לחופתו – בשירה, בדרבוקות, בסוכריות ובאורז. מכאן ואילך נהג רמי להקניט את אמו בדרכו החביבה: "?'משמר הגבול' היא המשפחה הראשונה שלי ואתם המשפחה השנייה…" רמי הוצב ביחידת "מג"ב י-ם" (ירושלים), ולכל אורך הדרך הפגין מוטיבציה עזה וגאוות יחידה. השירות הקשה והמסוכן לא הקהה את אהבתו לחיִל; נהפוך הוא – זו רק התעצמה: "כל כך 'מורעל' 'מג"ב' היה, שחבריו נהגו לכנותו בכינוי 'רמבו'?", סיפר אביו. רמי שאף להמשיך לתרום למדינה ולהתקדם לעמדות פיקוד, תכנן לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתות), ודיבר על כוונתו להמשיך גם לקורס קצינים. "המ"פ [מפקד הפלוגה] שלו כבר הבטיח לו את הכיוון הפיקודי שהיה ראוי לו," משחזר אביו. אלא שאת תכניותיו לא הספיק רמי להגשים; כדורי מרצחים השיגו אותו, וגדעו את חייו ואת כל חלומותיו. סמל-שני רמי זוארי נפל בפעילות מבצעית במחסום שועפאט שבצפון ירושלים ביום י"ח בשבט תשס"ח (24.1.2008). בשעות הערב, הגיע מחבל למחסום ראס חמיס, ששימש למעבר הולכי רגל בין מחנה הפליטים שועפאט לבין שכונת פסגת זאב שבירושלים, ופתח באש לעבר שוטרי "מג"ב" שניצבו במחסום. רמי נפצע אנושות בראשו, והשוטרת שהייתה איתו במחסום, מ"כית שושנה סמנדייב, נפצעה בינוני-קשה. למרות פציעתה, הצליחה השוטרת לבצע ירי לעבר המחבל ולהזעיק עזרה. המחבל נמלט מהמקום. צוותי ההצלה שהגיעו לזירת הפיגוע פינו את הפצועה, והחלו לבצע פעולות החייאה ברמי, אך לאחר ניסיונות ממושכים נאלצו לקבוע את מותו. "הוא היה אדם משכמו ומעלה," סיפר חברו בכאב. "הוא היה אהוב על כולם, תמיד צוחק, תמיד מחייך, לא פוחד מכלום." רמי היה בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבבאר שבע. הותיר הורים, שלוש אחיות ואח. מאות בני אדם ליוו אותו בדרכו האחרונה, ובהם השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, ומפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן. על קברו הטרי ספדה לרמי אחותו בת-אל: "אח יקר, איך נקטפת? אמרת לי שהכול יהיה בסדר, אבל השארת חלל ריק. החיים ריקים מתוכן בלעדיך. הייתי רוצה לומר לך שאני יודעת שאתה שומר על עצמך רק כדי שאבא ואימא לא ידאגו. אני רוצה לקום ולהרגיש שהכול היה חלום. אני אוהבת אותך." ספד לרמי מפקד "עוטף ירושלים", ניצב-משנה נסים אדרי: "משפחת 'מג"ב' כואבת. רמי, ממיטב בנינו, נפל כלוחם אמיץ בעת מילוי תפקידו והגנתו על הבירה. רמי חסם בגופו כניסה של חוליה מרצחת, אשר כל רצונה היה להטיל הרג על אזרחים חפים מפשע. מנעת אסון גדול. חבריך לפלוגה המומים וכואבים, ולא מפסיקים לספר על אומץ הלב שלך, על העזרה שתמיד ידעת לתת, על הרגישות, על תחושת השליחות ועל החיוך, שתמיד אפיין אותך, בצד הלוחם הנחוש והמקצועי שהיית, ובכך הייתה דמותך בולטת, כפי שנאמר: 'צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה.'" ספד לרמי גם פקד אוהד עטר, סגן מפקד הפלוגה: "רמי היקר, אהובי ופקודי. הגעת אליי לפני מספר חודשים. לפני חודש הסעתי אותך לתחנת הרכבת במודיעין וסיפרת לי עד כמה אתה אוהב את חבריך לפלוגה, שיש לך שאיפות להתקדם ב'מג"ב'. עכשיו אנחנו מבינים כמה אתה חסר לנו. בשם פלוגה נ"ו, שמור עלינו מלמעלה כמו שהגנת על ירושלים." נשא דברים מנהל ההלוויה, הרב המשטרתי: "מה נאמר לאב המביא את בנו לקבורה, כשעוד לא מלאו לו עשרים? מה נאמר לאם שרק סיימה לרהט את החדר שלך? מה נאמר לאחיות שקנו לך חולצות חדשות הממתינות לך באריזות? מה נאמר לאחיך הקטן, שהיית לו סמל לחיקוי? אתה שם, בשמים, שא תפילה לחייה של שושנה הנאבקת על חייה לאחר שנפגעה יחד איתך בפיגוע." על מצבתו של רמי נחקקו מילות הפסוק "לֹא-יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל" (תהילים קכא ד)
