זהרוני, משה

בן בלומה ויעקב, נולד ביום י"ט באדר תרפ"ח (11.3.1928) בטבריה. סיים את בית-הספר העממי בטבריה והתחיל ללמוד בבית-ספר תיכון. היה חבר ואחר-כך מדריך בתנועת "הנוער העובד" ופעיל בגדנ"ע. משנוסד בצפת בית-הספר המקצועי למיכניקה עדינה ביוזמת "התאחדות בני היישוב", בתרומת משפחת גרין ובשותפות עם "הסתדרות העובדים", ראה משה כמשימה חלוצית להיות מראשוני התלמידים במוסד וללחום למודרניזציה של חיי הציבור היהודי בעיר-המקובלים העתיקה, ברוח שאיפות ציבור העובדים. אחרי שסיים את בית-הספר נשאר לעבוד בבית-המלאכה שליד המוסד ביחד עם מספר חניכים ממשיכים. גם בכך ראה חובה חלוצית: במקום שצעירי צפת יעזבו את עירם לבקש את מזלם ועתידם בערים החדישות וביישובי השפלה וירוקנו את עירם מכוחות נוער, אמר הוא לחולל את הפלא, ולהביא לכך שצעירים ממקומות אחרים יבואו להשתקע בצפת ולחדש את נעוריה. להגיגיו אלה נתן ביטוי ברשימות יומן. משה אהב ספרות ומוסיקה והשתדל להעביר רגשות אלה גם לחבריו, לשם יצירת חיי תרבות בעיר הרדומה. למשימות הללו שנטל על עצמו התמסר במרץ עז של לוחם צעיר. בדבקותו הרבה לעיר שאמר לעצב את דמותה מחדש נשאר בה גם בחורף תש"ח, תקופת המצור על צפת היהודית, כשסיכויי היהודים היו קודרים ביותר בתוך הים הערבי העוין, ומובן שנמנה עם מגיניה הפעילים והמסורים. במרצו הרב אמר ליסד עיתון יומי בצפת, למען תהיינה ידיעותיו המהימנות תריס בפני שמועות הבהלה המתהלכות בעיר, ובינתיים השתתף בהוצאות הפריודיות של "קול צפת", שהוציאה מפקדת ה"הגנה" המקומית. אך קודם לכל השתתף בעמידה על משמר הרובע היהודי בעמדת-המגן. משה נפל ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948). בלכתו לבקר חברים פצועים בבית-החולים פגע בו צרור-כדורים, שחדר לחדר-האוכל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגינוסר.