זהבי (קויומג’סקי), משה
משה, בן מזל ודוד, נולד ביום ג' בניסן תש"ז (24.3.1947), בסופיה שבבולגריה. בשנת תש"ט (1949), בהיותו בן שנתיים, עלה ארצה עם משפחתו, שהתיישבה בשכונת "גבעת-עליה" ביפו. הוא למד בבית-הספר היסודי "דב הוז" וכשסיים את לימודיו בכיתה ח', עקרו הוריו לשכונת קרית שלום שבמבואות תל-אביב, שם המשיך ללמוד בבית-הספר המקצועי "אורט יד סינגלובסקי". לאחר חמש שנים ומחצה של לימודים, הוסמך כהנדסאי חשמל. ידידיו זוכרים אותו מילדות כנער בעל אופי נוח, מסודר בהופעתו החיצונית ובמחשבותיו. מגיל צעיר הצטיין בהחלטיות ובעמקות מחשבתו. הוא הקפיד להתעמק בכל בעיה, עד שהגיע לשורשם של דברים. בזכות גישה זו הגיע להצלחות רבות בכל בתי הספר שלמד בהם. הוא היה תלמיד חרוץ ובעל כישרון, בבחינת בור סוד שאינו מאבד אף טיפה. תמיד היה מלא מרץ ונכון למלא כל משימה שקיבל על עצמו. לא פעם היה מתעורר באמצע הלילה, מוטרד על-ידי רעיון חדש שצץ במוחו ולא הניח לו לישון. למרות ששפע רעיונות מבריקים, ואולי דווקא בגלל זאת, לא התייחס בקנאות לרעיונותיו ומיהר להפיצם בין הקרובים לו. רבות קרה שאחרים עשו שימוש ברעיונותיו וזכו בשבחים על כך. עינו לא הייתה צרה באיש, שכן, העמיד עצמו תמיד לשירות הזולת, בשמחה ובנכונות אמיתית. היה לו אמון מלא בבני אדם ויחס של כבוד לכל מי שפגש בדרכו. משה היה בן מסור שידע להעריך אתהוריו ואת המאמצים שהשקיעו בגידולו. הזדהותו אתם הייתה רבה כל כך עד שבחר במקצוע החשמל, שהיה עיסוקו של אביו. מנערותו היה אוהב עמל וידע להסתדר בכוחות עצמו. הוא היה גאה מאוד על שמימן בעצמו את לימודיו בכסף שהשתכר בחופשות בעבודות שונות וכן בכספי המלגות הרבות, שזכה בהן כאות הערכה על מאמציו והישגיו בלימודים וכעידוד לכשרונותיו. הוא היה בעל גישה אופטימית לחיים, תמיד מלא שמחה ותמיד מוכן לשמח ולעודד את חבריו. משה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1965, וכיוון שהיה בעל תואר הנדסאי, הוצב לחיל החימוש. לאחר הטירונות השתלם בקורסים מקצועיים של החיל בענף החשמלאות: חשמלאות מנועים, חשמלאות טנקי "פאטון" וחרשי חשמל. הוא היה בין הראשונים, שנבחרו להכניס את הטנק מדגם "פאטון" לשירות מבצעי בצה"ל ואף נשלח לארצות הברית לשם השתלמות במערכותיו השונות של הטנק. עד היום משננים חניכים את מערכי השיעורים, שהייתה לו יד בהכנתם ומתרגלים במכשירים שהוא עסק בפיתוחם. השכלולים הרבים שהוכנסו בעקבות רעיונותיו של משה הניעו את מפקדיו להעניק לו פרסי-ייעול רבים ולבקשו לחתום לתקופה נוספת של שירות במסגרת צבא הקבע, כדי להכשיר בעלי מקצוע ביחידתו. הוא לא הסתפק בתפקיד זה ונרשם גם למגמה לאלקטרוניקה, שבאוניברסיטה לכלכלה ולמדעי החברה בתל אביב. עם פרוץ מלחמת יום-הכיפורים עמד לפני סיום לימודיו לקבלת תואר מהנדס אלקטרוניקה. במלחמה השתתף משה בקרבות הבלימה והפריצה בסיני, בתפקיד חשמלאי טנקי "פאטון" ביחידת סיור. מן השעה הראשונה לקרבות קבע את הסיסמא: "טנק לא יעמוד בגלל תקלה" ודאג לקיימה הלכה למעשה, עד לרגעי חייו האחרונים. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), בשעת כיבוש מתחם "אורחה" (סרפאום) שבגדה המערבית של תעלת סואץ נפגע הזחל"ם, שבעזרתו ניסה לחלץ פצועים, אשר נמצאו בשטח החשוף לאש אויב והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.
