זהבי (זהרי), ישראל (יורק)

בנם-יחידם של נחה ואהרן, נולד ביום י"ח באייר תרפ"ב (16.5.1922) בווארשה, בירת פולין למשפחה משכילה ואמידה. ישראל למד בבתי-ספר עממי ותיכון פולניים וחש עצמו אזרח במולדתו ומעורה בתרבותה. כשהתקיפוהו נערים נוצריים כיהודי "החייב לסבול ולשתוק", הפתיעם בהחזרת מכות נאמנות כאזרח המגן באומץ על כבודו. אף-על-פי-כן הרגיש שהיחס אליו אינו כמו לפולני ממש ולכן הצטרף עם חבריו היהודים לתנועת-הנוער הציונית "עקיבא". בראשית מלחמת-העולם השנייה נמלט מווארשה המופצצת לווילנה ומשם לרוסיה. הוא נשלח למחנה- עבודה ביערות צפון סיביר, ואחרי הסכם סטלין-שיקורסקי שוחרר ויצא לתורכסטן והתגייס לצבא הפולני. ישראל נתקבל לקורס קצינים ואחרי זמן קצר הוצא ממנו ביחד עם שאר היהודים. בכל זאת היסס קצת, בהגיעו ארצה ב-1942 כטוראי בצבא הפולני, אם נאה לו לפנות עורף לצבא שהתייחס אליו כך. לבסוף גברה הכרתו הלאומית על ההיסוסים. הוא עזב את הצבא הפולני והצטרף לקבוצת-הכשרה של תנועת "עקיבא" בפתח תקווה. ברצון נטה שכם לעבודה קשה בפרדסים, הכניס רוח של עליזות וכוננות. בקרב חבריו ונתחבב על כולם ביושרו, בכנותו ובבדיחותיו השנונות ועודד את רוחם. תחת רושם הידיעות על מרד גיטו ווארשה ועל חברי תנועתו שנפלו שם בקרב נגד הנאצים ועוזריהם, החליט כי המולדת העברית ושארית הפליטה היהודית דורשות ממנו יותר מעבודה. ישראל התגייס לפלמ"ח והתאמן במשך שנתיים תוך כדי עבודה באשדות יעקב, מעוז חיים וגבעת השלושה ובמסעות בכל רחבי הארץ. גם שם נודע כחבר אמיץ, שאינו נרתע מפני קשיים בביצוע "העבודה הנעשית למען העתיד" (כדבריו), ודוגמתו עודדה והמריצה את חבריו. אחרי שנתיים עבר ליחידת ה"רזרבה" (מילואים) של הפלמ"ח והשתתף במבצעים שונים, ביניהם בפעולת ההסחה ב"ליל וינגייט". בשנת 1946 והחל לעשות לביתו. הוא נתקבל לעבודה בחברת-החשמל, התיישב בראשון לציון, נשא אישה ונולד להם בן. החלו לגביו חיי אושר אחרי שנות הסבל וההקרבה. משגברה מלחמת-העצמאות לא יכול עוד לשבת בביתו וב-1.4.1948 התייצב לשירות, תחילה בליווי שיירות ואחר-כך כלוחם בחטיבה 7. השתתף במבצע "בן-נון ב'" – ההתקפה השנייה על מערך הלגיון בלטרון, במגמה לפרוץ את הדרך לירושלים. בקרב זה נפל, ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948) עת פגע פגז ברכב שישב בו בשעת ההתקפה. נקבר בנען. ביום ב' בסיוון תש"י (18.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.