זהבי, גד

בנם הבכור של זיוה ואמנון. נולד ביום ראשון כ"ז באדר ב' תשמ"ו (6.4.1986) בבית החולים "קפלן" שברחובות. אח לעידו. "גדי הגיח לעולם עם הילה של אור שהקיפה ועטפה אותו במשך דקות ארוכות," מספרת אמו, "וכשהוא מאיר את סביבתו בפנים צחורות ובורקות, יד ימינו מונחת על לחיו והוא נראה כאיש החושב, סרק את העולם שאליו הגיע במבט סקרן ועם זוג עיניים כחולות, גדולות ומקסימות." גדי התגייס לצה"ל ב-1.8.2004. הוא בחר לשרת בחטיבת "גולני" לאחר שלמד את ההיסטוריה של החטיבה, הכיר ביכולותיה והעריך את תרומתה למדינה. את אימוניו החל בבא"ח (בסיס האימונים החטיבתי) בפלוגת הגדס"ר (גדוד הסיור), אימונים שלא היוו בעבורו כל קושי ושראה בהם שלב ראשון בהכשרתו כלוחם, ובדרך להגשמת חלומו להיות בעתיד מפקד בחטיבת "גולני" ובצה"ל. בתקופה קצרה זו, נהנה גדי לא רק מהאימונים אלא גם מחברים טובים שסבבו אותו ומצוות מפקדים ערכי ואיכותי, והדבר הסב לו אושר רב. גדי חש כי מצא "בגולני" משפחה אשר ענתה לכל ציפיותיו ותקוותיו, ראה בה מקור ללימוד, להרחבת ידע ולהתנסות, ומצא בחבריו שותפים לדרך. החברים במחלקה העידו שהיה חבר אמיתי ותומך, סיפרו על יכולותיו האישיות הגבוהות ועל הבקיאות הרבה שגילה בתחומים צבאיים ואחרים, ולא בכדי הצמידו לו את הכינוי "גד המג"ד". מפקדיו של גדי מינו אותו כחניך תורן קבוע של מחלקתו, וייעדו אותו להיות לוחם – חובש קרבי. ביום ראשון י"ט באלול תשס"ד (5.9.2004), מאושר מהשלמתו הצפויה של שלב האימונים הבסיסי, נרגש לקראת היציאה הקרובה לקורס חובשים קרביים ומהאפשרות כי ישולב באחת מיחידות האיכות המובילות של החטיבה, נדם לפתע לבו של גד. לב בריא וחזק זה של ספורטאי מיומן, לב רחב ובו אהבה לכול, פסק לפתע לפעום ונגדעו כל תכניותיו, שאיפותיו וחלומותיו לתרום לצבא, לחברה ולמדינה. גדי, בן שמונה-עשרה וחצי בנפלו, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר אחריו הורים ואח. על קברו ספד לו מג"ד הבא"ח, סגן-אלוף יובל ג'רבי: "… את המבחנים הגופניים ואת מסלול המכשולים עברת ללא קושי, ובנשקך האישי היטבת לפגוע במטרה. גם בתחום הערכי בלטת, באחריות האישית, ביושר ובאמינות שאפיינו אותך כל כך, ולכן נבחרת על ידי מפקדיך לשמש חניך תורן במחלקה באופן קבוע. למרות כל הישגיך נשארת צנוע ושאפת לעזור ולסייע לחבריך, ולהביא את המחלקה להישגים גבוהים. … חטיבת 'גולני' על מפקדיה וחייליה מרכינה היום ראשה ומצדיעה לך." ספד לו צוריאל לשם, המ"פ: "גד היה ללא ספק חייל מוביל במחלקתו, נטול חששות וספקות ברצונו להיות לוחם-חובש ב'גולני', בעל יכולות וערכים. מעטים הם החיילים שניתן לחזות בחודש הראשון לשירותם את עתידם הצבאי. אולם לנו כמפקדיו ברור היה כי הנער הצעיר, תכול העיניים, נמוך הקומה ורב העוצמה, נועד לעשות חיל בכל דרכיו. … יהי זכרו ברוך." מפעלי הנצחה רבים נעשו לזכרו של גדי. זמן קצר טרם מותו, ביקש גדי מהוריו כי יסייעו בתרומת ספרים לספרייה המוקמת בבא"ח "גולני". ההורים ראו בבקשה זו צוואה, והגשימוה בהקמתה של ספרייה בשם "גולני דרכי" ("ספריית גד") בבא"ח. באיגרת שהכינו נכתב, לצד תמונתו: "גד אשר שילב בדמותו ערכים של מוסר, יושר, אהבת האדם, עזרה לזולת, חוכמה, הומור, צניעות וענווה, גילה עניין מיוחד גם בהיסטוריה צבאית, לאור שאיפתו להיות לוחם ומפקד. אנו תקווה כי הספרים ישמשו בסיס ללימוד ולהרחבת הידע בקרב לוחמים ומפקדים כאחד." בספרייה מתקיים, מדי שנה, ביום הולדתו של גדי, 6 באפריל, טקס זיכרון שבמהלכו תורמת המשפחה ספרים חדשים לספרייה, ונערך מפגש של אנשי החטיבה עם בני נוער העומדים לקראת גיוס ליחידות קרביות. משפחתו של גדי תרמה רקמה מעורו למען הצלת חיים של אחרים. התרומה היא ביטוי לתפיסת העולם של גדי, גם כמי שהיה חתום על כרטיס אד"י. חבריו ממשיכים לנצור את זכרו ומקיימים קשר חם והדוק עם המשפחה. ב- 6 באפריל 2005, ביום הולדתו התשעה-עשר, כחצי שנה לאחר שנפטר, יזם וארגן מדריכו הנערץ של גדי, דני בארי, מרוץ לזכרו (גדי התאמן אצל דני ב"עמית לכושר" במשך כשנתיים וחצי כהכנה לשירות קרבי בצה"ל). לקראת המרוץ עיצבו החברים סמל אותו הטביעו על מחזיק מפתחות, וגם הדפיסו אותו על חולצות שחולקו למשתתפי המרוץ. סמל זה, שבו גדיים רצים וגדי אחד שועט קדימה, מעיד יותר מכול על אישיותו המיוחדת של גדי; ראשו של הגדי הראשון מופנה לאחור לעבר החברים, תר אחר הזקוקים לעזרה. במעמד זה סיפר אחד מחבריו מ"עמית לכושר" כי באחת ההזדמנויות אמר לו גדי "אני מוכן למות למען המדינה". אחת מקבוצות האימון של ארגון "אלוף" שהקים מאמנו של גד, דני בארי, נקראת על שמו של גדי – "צוות גדי" והחניכים משתתפים מדי שנה בטקסים לזכרו. במלאות שנה לנפילתו, נשא הספד אחד החברים: "גדי היקר… אתה שהיית סמל לכוח רצון, רעות, חברות ללא גבולות, אתה אינך עוד. … קשה לי להאמין שלא נשמע יותר את הצחוק המתגלגל, שלא נראה את החיוך השובה, שלא נחוש את הכתף שתומכת ללא גבולות, את כוח הרצון ואת תעצומות הנפש האדירות שהיו טמונים בך … אני רוצה שתדע שקראנו על שמך את הצוות שלנו. … ושכשנזכה בצוות מצטיין, גדי, נעשה את זה לא בגלל התואר, היוקרה או הגאווה, אלא פשוט כי אנחנו יודעים שהיית רוצה שנוציא מאיתנו את הטוב שקיים בנו ונמצה את יכולותינו עד תום." בעיזבונו של גד נותרו מאמרים וחיבורים שכתב, ובהם מאמר שפורסם באתר האינטרנט "Fresh" בו סקר בעבור בני הנוער את מהות ימי הגיבוש ל"צנחנים". בדברי הפתיחה, כתב: "… אין דבר כזה גיבוש קל. כל גיבוש הוא קשה ונועד להוציא ממך את המקסימום במובן הפיזי ובמובן המנטלי…" ובהמשך הוסיף: "טיפ חשוב מאוד! אמינות, אמינות ושוב אמינות!! אמינות זה ערך עליון…" גדי השאיר אחריו אוסף של אמירות שנונות שהרבה להשתמש בהן: "גם סירת משוטים יכולה לנצח ספינת קיטור בזכות רוח הצוות"; "אל תחלום על מה שאתה רוצה לעשות, תתעורר ותעשה את זה"; "כל מה שאפשרי, כבר נעשה. כל מה שבלתי אפשרי, ייעשה" (יוליוס קיסר); "תחשוב כמו בן אדם חכם, דבר כמו בן אדם פשוט" (אריסטו); "גאונות היא סבלנות אין-סופית" (מיכלאנג'לו);"החכמה היא לא למות למען ארצך, אלא לגרום לצד השני למות למען ארצו"(הגנרל ג'ורג' ס. פטון). חבריו של גדי לפלוגה ד' אוגוסט 04 הוציאו לזכרו חוברת המאגדת את מכתבי הפרידה וההספדים. כתב מפקד האימון, רב-סרן עמית פישר: "משיחות עם חבריו ומפקדיו של גדי בימים שלאחר מותו הצלחתי לצייר לעצמי את דמותו: אדם חיובי, טוב לב, משקיע, אדם הלוקח על עצמו משימות התנדבותיות למען הכלל, שלא מתבייש לעשות יותר מאחרים. כחייל הציבו אותו תכונות אלה כבר בתקופה הקצרה שבה שהה במחיצתנו כמוביל וכמנהיג. … נזכור את גד כאדם ערכי ומקצועי, מוביל, חייל בעל מוטיבציה ופוטנציאל אדיר להתקדם ולהשפיע." כתב חברו נדב לנדאו: "… תמיד ידעת לתת לפני הכול ורק אחר כך לקחת את מה שמגיע לך, והגיע לך… דברים שלא אשכח אצלך הם: יושר ואמינות, רעות, אינטליגנציה וג'נטלמניות, אבל בעיקר לב רחב שאף פעם לא יהיה מובן מדוע פסק לפעום…" בשנת 2008 כתבה אמו: "… ברגע שבו איבדנו אותך התנפץ שעון החיים שלנו לרסיסים שלא ניתנים לאיחוי. מיום ליום גוברים ומתעצמים הגעגועים, הכיסופים והכמיהות אליך … בתוכנו, גדי, אתה חי בכל שבריר של שנייה, בכל דקה ובכל שעה ביממה. … אנו חיים את הזיכרונות ואין אפשרות אחרת אלא לחייך כשמדברים על אודותיך. החיוך מהול בעצב ובבכי, אבל הזיכרונות ממך נעימים ביותר. … מלאך היית, גדי, גם בחייך – מלאך טוב ומיטיב…" גדי היה אדם שקט וצנוע, אך כבר מילדותו ניכר כי ניחן בכושר ארגון ופיקוד. אכפתיות, אהבה לזולת, חברות ורעות, אחריות וטוב לב ללא תנאי אפיינו את דרך התנהלותו, והקנו לו מעריצים רבים. גם ללימודים התייחס ברצינות; הוא הצטיין באנגלית, התבלט בלימודי הגיאוגרפיה, ההיסטוריה והאזרחות, וגילה בקיאות גם בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה. לגדי היה כושר הבעה מפותח בכתב ובעל פה; שניים מחיבוריו המרשימים עסקו בביקור בני נוער במחנות בפולין, ובנושא מנהיגות ומנהיגים. וכך כתב גדי: "צבא דחלילים המובל על ידי אריה, עדיף על צבא אריות המובל על ידי דחלילים, (כמאמר הפתגם הלטיני). מנהיגים הם האנשים אשר עליהם מוטל להוביל קבוצה למען מטרה מסוימת. … רוב המנהיגים הידועים בעולם היו בעלי תכונות של כריזמה, כוח שכנוע, אמינים ובעלי יכולת. … מנהיגים על כל סוגיהם היו לאורך כל ההיסטוריה ואף יהיו גם בעתיד. זאת בשל תפקידם הנחוץ הנועד לממש את המטרות, הערכים והנורמות של אותה קבוצה או עם. מסגרת ההיררכיה היא הכרח בכל חברה, ובלעדיה יהיו כאוס ובלבול רב." המשפחה והבית היו מרכז אהבתו של גדי, ומקום מבצרו. גד היה קשוב לכל צורך, וסיפק מענה והתייחסות מיידיים. כאח בכור גילה אהבה רבה ודאגה לאחיו הצעיר עידו, וזה השיב לו אהבה וראה בו אח, חבר ויועץ. גם היחסים עם הוריו היו קרובים וחמים; בראותו עצמו שותף לאחריות, קיבל גדי על עצמו לטפל בסידורים שונים, כמו ענייני מחשב ותיקון מכשירים חשמליים. כבוגר וכבעל דעה עצמאית, היה שותף קבוע לשיחות משפחתיות. עמדתו המוצקה והמבוססת לוותה בחוש הומור מפותח – ולעתים סרקסטי – אשר העלה חיוך רחב אצל הכול. החברים והחברות שימשו נדבך מרכזי בחייו של גד והדבר התבטא בקשר יום-יומי, בסיוע ובדאגה הדדיים. החברים מספרים על אדם צנוע ובעל טוב לב יוצא דופן, חבר של אמת הנכון לעמוד לצדם בכל עת, שנוהג "לרוץ לאחור" כדי לסייע למתקשים, ומציינים את הידע הרב שאצר ואת יכולת ההשפעה הרבה שהייתה לו. גדי נרתם לסייע לחברים בלימודים, ובסבלנות אין-קץ . ההתנדבות נתפסה אצל גד כערך מרכזי ומחייב. למרות עיסוקיו הרבים, התנדב ל"משמר האזרחי", והחל להשתתף באופן אינטנסיבי בפעילות המשטרה, בעיקר בשעות הלילה, בסופי השבוע ובחגים. פעילות זו כללה סיורים בעיר, אבטחת אירועים ומארבי מניעה. כדרכו, גילה גם כאן אחריות רבה, יוזמה, דקדקנות במילוי המשימות, ואי פשרנות בכל הקשור באיכות הביצוע. כל אלה, וחרף גילו הצעיר, הביאו עד מהרה למינויו כאחראי משמרת וכראש צוות תצפיות אשר מוקם בשעות הלילה לצורכי מניעת פשיעה באזורים שונים בעיר. לאחר נפילתו נודע להוריו על פעילות בשמירה על החלקה הצבאית של בית העלמין בראשון לציון, על רקע מעשי ביזה שבוצעו בה. גדי שאף להיות לוחם ומפקד ביחידה קרבית בצה"ל. כשהיה בכיתה י' הצטרף לקבוצת אימון של "עמית לכושר" בהנהלת דני בארי, ובמשך קרוב לשלוש שנים השתתף באימוני הכנה אינטנסיביים לקראת הצבא. במסגרת זו, אף נטל חלק בפעילויות התנדבות לעזרה לקהילה. מדריכו של גדי וחבריו מעידים על נחישותו הרבה ועל המוטיבציה הגבוהה ויוצאת הדופן שהפגין, זאת לצד דאגה לחבריו ואגב ליכוד ודרבון הקבוצה. בד בבד שיחק גדי סקווש, התאמן בחדר הכושר, וערך ריצות עד לחוף הים. בספר המחזור של שכבת י"ב ניבאו חבריו כי בתוך עשר שנים יהיה לא פחות מרמטכ"ל.. אביו של גדי שירת בצבא הקבע, ולפיכך קבעה המשפחה את מקום מגוריה בהתאם למקום השירות. וכשהיה גדי כבן שלוש וחצי, השתקעה המשפחה בראשון לציון. בעיר זו גדי גדל, השלים את חוק לימודיו, רכש חברים רבים ופיתח את אין-ספור כישוריו. ספורט היה חלק מהותי בחייו של גדי. כבר בגיל שנתיים גילה משיכה לרכיבה על אופניים, ואלה כונו "הסובארו של גדי". בעת שלמד בכיתות א'-ב', בבית הספר היסודי שבראשון לציון, השתתף בחוגי ספורט מגוונים, ובעיקר אהב את החוג "קרב מגן ישראלי" (קמ"י). ביולי 1995, כשהיה גדי כבן תשע וחצי, יצאה המשפחה לשליחות בפולין. את כיתות ד'-ו' עשה גדי בוורשה, בבית הספר האמריקאי, שם למד יחד עם ילדי דיפלומטים וזרים אחרים. הוא השתתף בחוגי שחייה, טניס וכדורגל, והצטיין במיוחד בבייסבול (כדור-בסיס). נוסף על כך, היה חניך בתנועת "הצופים" שאורגנה על ידי ההורים בבית הספר האמריקאי, והשתתף במחנות קיץ, במסעות ובניווטים. בתקופת השליחות בחו"ל זכה גדי להכיר אנשים מתרבויות שונות, להתחבר עם ילדים ממקומות שונים בעולם, לרכוש את השפה האנגלית ברמה של שפת אם, ומעל לכול – לפתח ולחזק את יכולותיו האישיות, את עצמאותו ואת ביטחונו האישי. מלבד טיולים משפחתיים בפולין ביקר גדי במדינות רבות באירופה, ובהמשך לאחר חזרת המשפחה ארצה גם בארצות הברית. מסעות אלה היו אהובים עליו וסיפקו את סקרנותו ואת עניינו בנושאי גיאוגרפיה, היסטוריה, ותרבויות. בשנת 1998 שבה המשפחה לארץ, לראשון לציון, וגדי החל את לימודיו בחטיבת הביניים. גם בזכות העובדה ששמר על קשר עם חבריו בתקופת שהותו בפולין, הייתה קליטתו מהירה – הן חברתית והן לימודית. כישורים מיוחדים בנושאי מחשב – תוכנה וחומרה, גדי רכש עוד בבית הספר האמריקאי בפולין, והוא המשיך לפתח אותם בתקופה זו והיה למומחה/ מקצוען של ממש בתחום. בשנים 2004-2001 למד גדי בבית הספר התיכון "העמית" בראשון לציון, במגמת מדעי החברה. תקופה זו הייתה גדושה בעשייה: הלימודים, הבית והמשפחה והחברים, פעילויות התנדבות, השתתפות בחוג העירוני "דיפלומטים צעירים", ומעל לכול – ההכנה לשירות קרבי בצה"ל "עמית לכושר". כדרכו של גדי, בוצעה כל משימה שהתווה בשלמות, בלי לגרוע מהאחרת.