זהבי (אלבז), מירב (סוליקה)
בת פלורי ואלברט אלבז, נולדה ביום י"א בשבט תשל"ג 14.1.1973)) בדימונה. בת שנייה במשפחה בת ארבעה ילדים, אחות לגולן, אמיר ומיטל. מירב למדה בבתי-הספר היסודיים 'עמי אסף' ו'רביבים' ובבית-הספר התיכון המקיף ע"ש ליהמן. תלמידה שקדנית ומצטיינת. את כיתות י"א-י"ב למדה בבית-הספר התיכון מקיף ג' באשדוד, לשם העתיקה המשפחה את מקום מגוריה. מירב היתה קשורה מאוד לבני משפחתה, ושימשה אוזן קשבת לחברותיה. היא היתה מרגיעה אותן והן נהגו לומר שהיא הפסיכולוגית שלהן. מירב היתה נערה ממושמעת, שקטה וצנועה, שהסתפקה במועט והיתה שמחה בחלקה. תחביבה העיקרי היה קריאת ספרים, להם הקדישה את זמנה הפנוי. ביולי 1991 התגייסה מירב, ובתום קורס צפ"טיות הוצבה לחיל המודיעין. לאחר שסיימה קורס קצינות קשר ואלקטרוניקה במאי 1992, שימשה בתפקידי פיקוד שונים וראתה בשירותה הצבאי שליחות, בה נשאה במסירות ואהבה. לכן, היה זה אך טבעי שבחרה בשירות קבע כדרך חיים, בעקבות אביה ואחיה. מירב הטביעה את חותמה על סביבתה. היא הפגינה נועם הליכות ונחישות בצד כוח רצון, מנהיגות ודרך ארץ. היא היתה קצינה למופת, "מלח הארץ" ובעלת רמה אישית גבוהה, שלקחה על עצמה אחריות, ידעה לעמוד בלחצים ולכן היתה מבוקשת לתפקידים אחראיים. מירב הפגינה יחס אישי חם לסובבים אותה ורקמה מערכות יחסים מיוחדות עם פקודיה, עמיתיה ומפקדיה והיתה אהודה על כולם. בתפקידה האחרון שימשה כראש מדור מחשבים ונטלה, בין היתר, חלק בפינוי מלבנון. ביולי 1998 נישאה מירב לגולן זהבי, ובספטמבר בשנה שלאחר מכן, ילדה את בנה – שניר. היא חייתה חיי משפחה מאושרים, שנתיים של ירח דבש, ותכננה משפחה גדולה. בשובה מהעבודה נהגה להתנתק ממנה ולהקדיש את כל זמנה לבנה ולבעלה. המשפחה היתה למרכז חייה. מירב היתה רעיה ואם למופת ושילבה בין חיי משפחה, קריירה צבאית ולימודים באוניברסיטה הפתוחה. חודשיים לאחר נפילתה היתה אמורה לקבל את התואר הראשון במדעי המדינה. ביום כ"ו בסיוון תש"ס 29.6.2000)) נפלה רס"ן מירב בעת מילוי תפקידה, בתאונת דרכים שארעה עת עשתה דרכה לבסיס בו שירתה. בת עשרים-ושבע היתה מירב בנופלה. היא הובאה למנוחות עולמים בבית העלמין הצבאי באשדוד.
