זד-כורש, ברוך

ברוך, בן קוקי ויוסף, נולד בשנת תש"ט (1949) בקרמנסה שבפרס ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשכ"ב (1962). הוא למד בבית-הספר היסודי "מגדיאל" ברמתיים והיה תלמיד חרוץ ואהוב על מוריו ועל חבריו לכיתה. לדברי מחנכו היה צנוע, שקט וממושמע. בנעוריו היה חבר בתנועת נוער ברמתיים והשתתף בפעולות שונות שאורגנו במסגרת התנועה. הוא אהב במיוחד לצאת לטיולים ברחבי הארץ, והיה חובב ספורט. הוא השתתף בצעדות ירושלים, ובתחרויות רכיבה על אופניים והיה חבר בקבוצת כדורגל ברמתיים. ברוך היה נער אופטימי, עליז ושמח בחלקו. תמיד מוכן היה לעזור לזולת והיה ישר ובעל מצפון. היה בן מסור להוריו ודואג למשפחתו. בתום הלימודים בבית-הספר היסודי החליט לצאת לעבודה ועבד ארבע שנים, עד לגיוסו לצה"ל. במקום עבודתו קנה לו שם של עובד מסור ואחראי. ברוך גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס לנהגי טנקים והוצב באחת מיחידות החיל בצפון. היה חייל אחראי ומסור לתפקידו. חבריו ליחידה מציינים כי ברוך היה ידוע כבעל מזג נוח ולכן קנה לו ידידים רבים ביחידה. במהלך השירות בצה"ל השתדל שלא להדאיג את הוריו, הרבה לבקר בבית ונהג לבלות את כל חופשותיו בחברת בני משפחתו. בראשית אוגוסט 1973, לאחר שהשלים את שירות החובה, השתחרר ברוך מצה"ל והחל לעבוד במפעל לנירוסטה. אחר-כך נשא לאישה את חברתו שושנה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצטרף לאנשי יחידתו ולחם בקרבות הבלימה והפריצה ברמת הגולן. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), נהג את הטנק של המפקד בקרב ונהרג בהפגזה של הסורים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "את ברוך ז"ל הכרתי זמן רב, כאשר התכונות אשר ציינו אותו היו השקט, הצניעות והמסירות, שאיננה יודעת גבול. גבורתו של ברוך ז"ל התגלתה במספר מקרים במשך המלחמה. הוא נהג את הטנק שלו תחת אש תופת ובמקרה הצורך תיקן את זחלי הטנק תחת הפגזות כבדות".