זגלשטיין, רחל

בת רבקה ואפרים-פישל, נולדה ביום ה' בתשרי תרפ"ה (3.10.1924) בכפר מאידאן, בחבל קרפטו-רוס של מחוז מרמרוש (אז – צ'כוסלובקיה) להורים חסידים נוטים לציונות. בהיותה בת שמונה, לאחר שנתייתמה מאמה עברה עם המשפחה לעיר חוסט. תחילה למדה בבית-ספר צ'כי ואחר-כך בבית-ספר עברי. הגיעה במהרה לידיעת עברית טובה בדיבור ובכתב והצטרפה לתנועת-הנוער "בני- עקיבא". לאחר סיום בית-הספר עברה לבודפשט ללמוד מקצוע. היא נתקלה בקשיים בהשגת עבודה בגלל התעקשותה שלא לחלל שבת, אך בסוף הצליחה להסתדר לפי רצונה. בבודפשט המשיכה בפעילותה ב"בני-עקיבא", בייחוד בחוגי-לימוד, ופעם קיבלה פרס ראשון מוועדת התרבות של ההנהלה הארצית על הצטיינותה בידיעת תורה. ב-1944 נשלחה למחנה ההשמדה אושוויץ והועסקה במיון החפצים של המושמדים. היא ניצלה את האפשרות להשיג במקום עבודתה מצרכי אוכל ומלבושים לשם הגשת סעד לרבים מכלואי המחנה, על אף הסכנה שבדבר. אחרי השחרור חזרה לבודפשט ולפעולתה כמדריכה ב"בני-עקיבא". רחל מצאה את שני אחיה ושתי אחיותיה ששרדו מהמחנות, ובעזרת האח הבכור, חייל בבריגדה היהודית שבא לבקרם, עברו לגרמניה, לקיבוץ "בני-עקיבא" במחנה לנדסברג. אחרי תקופת הכשרה בקבוצת "אילה" בווילמדונה שבאיטליה, העפילו באונייה "כ"ג יורדי הסירה" שנתפסה על-ידי הבריטים ונוסעיה הוגלו לקפריסין. שם עסקה רחל בהוראת עברית לקבוצת נוער עולה. משעלתה לארץ בראשית 1947 הצטרפה לקבוצת כפר עציון ונקלטה במהרה בעבודה ובחברה. עברה אימונים בנשק ובתקופת המצור שירתה בקשר ובחובשות. מילאה את תפקידה בשלמות ונשאה את התלאות באומץ ובאמונה בניצחון, ויום אחד לפני נפילת הכפר עוד היתה חזקה ברוחה וראש דאגותיה היה להביא מים ומזון לפצועים שבמרתף. בפרוץ האויב לתוך הכפר נאבקה עם אנשיו עד נשימתה האחרונה ונפלה ביום נפול כפר עציון – ד' באייר תש"ח (13.5.1948). בו ביום נפל גם אחיה יהודה. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.