זגייר, סעיד
בן עפיפה וסאלח, נולד ביום 2.6.1948 בכפר הדרוזי ירכא. סעיד למד בבית-הספר היסודי בכפרו, ולאחר מכן עבר לבית-ספר מקצועי בעכו ורכש לו את מקצוע המסגרות המכנית. סעיד השתייך לתנועת "הצופים", הרבה לעסוק בספורט ונטל חלק בפעולות חברתיות שונות. בפעולות אלה הוא תרם רבות לרווחת הכפר, מכיוון שהיה בעל יוזמה ואוהב לעזור לזולת. סעיד גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966, והתנדב לשרת ביחידת סיור. הוא עבר בהצלחה קורס מ"כים חי"ר. מפקדיו העריכוהו מאוד והטילו עליו תפקידים רבים, שהוא מילא בשלמות. וכך נכתב באחת ההערכות עליו: "חייל ממושמע, אחראי עד מאוד וסמל ליושר מקצועי. ביצע את המוטל עליו בלא דופי, ולא היו לו שום בעיות משמעת". סעיד השתתף עם יחידתו בקרבות מלחמת ששת הימים, ועוטר באות המערכה. בתום שלוש שנות שירות חובה, התנדב סעיד לשרת שנה רביעית כאיש צבא הקבע. כאשר שוחרר מהשירות, צוינה התנהגותו כ"טובה מאוד", וההערכה עליו הייתה: "חייל אחראי וממושמע, מסור לעבודה, עובד עם מרץ ורצון, ממלא את כל המוטל עליו בדייקנות". במחצית נובמבר 1970 שוחרר סמל סעיד מהשירות, והתקבל לעבודה במפעלי מתכת "קדמני", והצטיין מאוד בעבודתו. הוא סיים בהצלחה קורס מנהלי עבודה, מטעם המכון לפריון העבודה בחיפה, וקורס מנהל עסקים בבאר-שבע ואת אשר למד – יישם בעבודתו. סעיד נשלח למלא משימות קשות לביצוע מחוץ למפעל, בתנאים קשים מאוד, בים המלח ובנחל צין. בביצוע המשימות הוא גילה עצמאות, מסירות ותושייה רבה. תמיד סיים את המוטל עליו בזמן שנקבע, לשביעות רצון הלקוח והממונים עליו. לאור הצלחתו, נתמנה סעיד למנהל "מפעלי מתכת הנגב", ויחד עם אשתו ושלושת ילדיו עבר להתגורר בבאר-שבע. ביום 23.11.1984, בזמן שירות מילואים, נפל סמל סעיד בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בקברות המשפחה בבית-הקברות האזרחי בכפר ירכא. הוא השאיר אשה ושלושה ילדים, הורים ושבעה אחים ואחיות. במכתב התנחומים למשפחה כתב מפקדו: "סעיד היה אחד המפקדים הבולטים ביחידה. אהבנו אותו, חיילים וקצינים כאחד". תמיד הוא אהב לעזור, והתנדב לבצע את המשימות הקשות ביחידה"
