זגורי, עמיר (בדרי)

בן חנה ודוד, נולד בשנת 1944 בעירק. הוא עלה עם הוריו ארצה בשנת 1951 והמשפחה השתקעה באשקלון, שם התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי. בגיל 12 עבר, במסגרת המחלקה לעליית הנוער של הסוכנות היהודית, לקיבוץ כרמיה שבדרום. עמיר התחנך בקיבוץ ולאחר שהשלים את חטיבת הביניים התחיל לעבוד בענף הפלחה. ביולי 1962 התגייס לצה"ל ושירת בחיל-הצנחנים. אחרי אימוני טירונות עבר קורס מ"כים וקורס צניחה והועלה לדרגת רב"ט. בדצמבר 1963 הועלה לדרגת סמל. אחרי שהשתחרר מן השירות הסדיר התחיל לעבוד בחברה קבלנית לעבודות עפר. הוא התחתן ונולדו ילדיו. כשפרצה מלחמת ששת הימים לחם עמיר עם יחידתו בחיל-הצנחנים. הוא לקח חלק בפעולות צבאיות נועזות. גם במלחמת יום-הכיפורים לחם כצנחן. כשהוצע לו אחרי המלחמה לעבור ליחידה עורפית, מתאימה יותר לגילו המתקדם, סירב. בשנת 1970 עבר עם משפחתו לגור בתל-אביב והתחיל לעבוד כעצמאי. בשירות המילואים המשיך למלא את תפקידו ביחידת הצנחנים. כשפרצה מלחמת שלום הגליל גויס והוצב כמפקד במחלקת הסיור ביחידת שריון. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפגע הנגמ"ש שבו נסע באש האויב ועמיר נהרג. בן 38 היה במותו. הוא הובא למנוחות בביתהקברות הצבאי בחולון. השאיר אחריו רעיה, שני בנים תאומים, שתי בנות תאומות, הורים, שני אחים ושלוש אחיות. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "סמל עמיר זגורי נתן חייו למען מולדתו. הוא נפל באזור בקעת הלבנון. שירת בחטיבת הצנחנים, ולאחרונה בחיל-השריון. היה חייל טוב וממושמע, מוכן לעזור ולייעץ לחבריו. נעים הליכות היה וישר-לב". מפקד יחידתו כתב למשפחתו: "עמיר היה מפקד במחלקת הסיור. הוא הוביל את שיירת האספקה כאשר הנגמ"ש שלו נפגע. היה מפקד מעולה, חבר חם ונעים הליכות. ביצע את משימותיו בשקט ובצינעה ובעיניו הגדולות יכולת לקרוא את מחשבותיו. לפני ארבע שנים שוחחתי עמו וחיפשתי דרך להקל עליו בשירות המילואים. לעמיר ולאשתו נולדו אז תאומים. הוא דחה על הסף כל הצעה להעבירו מן הגדוד ליחידה עורפית. הוא ראה בשירות ביחידה קרבית במחלקת הסיור זכות שאין לוותר עליה".