זגורי, דניאל

דניאל, בן חנה וסימון, נולד ביום כ"ד באדר תשי"ד (27.2.1954), בקזבלנקה שבמרוקו. בעיר הולדתו סיים ארבע שנות לימוד בבית-הספר היסודי "סונסול", ובשנת 1964, בהיותו בן עשר, עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בטירת הכרמל שליד חיפה. כבן למשפחה שומרת מסורת, נרשם דניאל לבית-הספר היסודי-דתי "מורשה" שבטירה, והצטרף לתנועת הנוער "בני עקיבא", בה היה פעיל מאוד והשתתף בכל פעולותיה. משסיים את לימודיו היסודיים, השתלם במקצוע האלקטרוניקה בבית-הספר התיכון-מקצועי על שם צבי ציטרין, שליד עתלית. לאחר שתי שנות לימוד נאלץ לוותר על המשך הלימודים כדי לעבוד ולסייע בכלכלת הבית. הוא היה חרוץ מאוד ולא חסך מאמצים בעבודתו – היה עובד שעות נוספות ואת כל שכרו נתן להוריו, שהכנסתם הייתה מועטה. כשהיה בן שבע-עשרה נתקבל לפנימיית חיל החימוש, שם למד את מקצוע המכונאות. אם כי מקצועו כמכונאי רכב דיזל דרש ממנו לא מעט כוחות פיסיים, לא מנע עצמו דניאל מתענוגות החיים. הוא אהב מאוד להיפגש עם אנשים, לבלות במסיבות, לבקר קרובי משפחה בכל רחבי הארץ, ובמיוחד – אהב לטייל, לצאת לפיקניקים ולמסעות. הוא התעניין מאוד במוסיקת פופ ונשמה, ונחשב מומחה בתחום זה בשכונה. בביתו היה הרדיו פתוח שעות ארוכות והוא היה יושב לידו ומאזין למוסיקה. סיפר עליו אחיו: "מילדותו היה דני חרוץ מאוד, בלימודים ובעבודה. בבית תמיד עזר להורים, ובכל חופשותיו – הן במסגרת בית-הספר והן בצבא – הקדיש מזמנו לטובת המשפחה. מהוריו מעולם לא דרש דמי-כיס, ואת כספו השיג בעבודה קשה. הוא אהב מאוד חברת אנשים – בחופשותיו היה ממהר אל חבריו ולא שכח אחד מהם. דני היווה מרכז מידע על המשפחה הענפה, כי היה מבקר את דודיו ודודותיו בכל רחבי הארץ, היה אהוב על כולם ואהב את כולם. כאשר נשאלו חבריו על דמותו, אמרו: מגילות שלמות לא יספיקו כדי לתאר כמה היה דני חביב ואנושי". דניאל גויס לצה"ל בראשית אפריל 1972, הוצב לחיל החימוש ושירת במקצוע שרכש. במלחמת יום-הכיפורים פעל כמכונאי טנק בקרבות הבלימה ברמת-הגולן. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע בקרב מאש האויב ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דניאל היה חייל מוכשר ואהוב על חבריו. הוא ביצע את תפקידו במסירות ובנאמנות, על הצד הטוב ביותר".