fbpx
זגורי, אשר

זגורי, אשר


בן יהודית ומכלוף. נולד ביום ח' בשבט תשמ"א (13.1.1981) בשלומי אשר בנחלת שבט אשר. אח לאבשלום, שרית, נתנאל ורחל, ייבדלו לחיים. החל את לימודיו בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי 'הרב מימון' בשלומי והמשיכם בעכו, בחטיבת- הביניים והתיכון המקיף על-שם קנדי של רשת אמי"ת. אשר היה ילד מיוחד ומוכשר, יצירתי ואהוב. מספרת עליו אחת ממכרותיו: "כולם אהבו אותו. אין מישהו שהכיר אותו ולא נקשר אליו." סימן ההיכר שלו היה חיוכו המאיר שלא מש מפניו. קשר הדוק וחם היה לו עם הוריו ובשונה מאחיו, העדיף ללמוד קרוב לבית ולא לעבור למסגרת של פנימייה. הוא הסב להוריו גאווה רבה וסייע להם בבית ובעבודה מתוך רצון ואהבה. לאשר היו תחביבים רבים ומגוונים. הוא אהב מאוד מוסיקה, נהג לצפות בתוכניות אקטואליה בטלוויזיה והרבה לקרוא ספרים בנושאי ארץ-ישראל, היסטוריה של עם ישראל והשואה. נטייתו הבולטת לאמנות ניכרה כבר בגיל צעיר וליוותה אותו עד סוף חייו: הוא התגלה כצייר מחונן ושלח ידו גם בפיסול ועיצוב; צייר דמויות של אישים פוליטיים מפורסמים כגון נלסון מנדלה, צ'רצ'יל ובן גוריון וכן רבנים גדולים ודומיננטים כמו הבאבא סאלי, הרבי מלובביץ' וסבו, רבי אשר זצ"ל. בעיזבונו נותר אוסף ציורים גדול ולאחר לכתו הוגדלו הציורים ומוסגרו והוצגו בתערוכה מרשימה במתנ"ס. בהיותו אופטימיסט מושבע ידע אשר למצות את החיים ולהפיק מהם הנאה, מבלי להתעכב על הקשיים. הקו המנחה שבו דבק היה כי המאמץ וההשקעה משתלמים. אמר ועשה: כדי לשפר את ציוניו, למד במתנ"ס המקומי במרכז למידה ובכך העלה את ציוניו בבחינות הבגרות. אשר היה אדם כריזמטי ומעורה בחיי הקהילה. היה פעיל בסניף 'בני עקיבא' בשלומי והושיט עזרה לכל דורש. הוא הקפיד בכבודו של כל אדם ורגישות מיוחדת גילה כלפי חלשים. גם ביחסיו עם חבריו הפגין רצון טוב, הבנה וויתור, שאף שלכולם יהיה טוב ותמיד דן את סובביו לכף זכות. בנערותו, נטל על עצמו לאמץ שכנה מבוגרת שילדיה נישאו ועזבו את העיירה ונהג לישון בביתה כדי להקל על בדידותה ולארח לה לחברה. על דמותו שופעת האהבה מעידה יסמין, ידידת נעוריו: "היכולת לתת מבלי לצפות לקבלה, היכולת להתעקש, מבלי לדעת לאן תוביל, היכולת להיות טוב ומבין, גם כשהכל מסביב סוגר, היכולת לפרש ולתרגם, גם כשהכל מסביב כמעט כמו סינית, זו היכולת שלך, היכולת הלא-מבוקרת, היכולת הבלתי נספרת שלך לאחרים, לנשמתם, ללבם." כאדם עמד אשר על עקרונותיו ואמונותיו, שמר על מחשבה פתוחה ורציונלית מבלי לבטל את חשיבותו של הרגש. במכתב שכתב לידידה פירט את המלצותיו "לחיים טובים יותר" וביטא את הערכים שהאמין בהם: "תלמדי להקשיב ללבך, ללב יש שכל שהשכל לא מסוגל להבין אותו… לכל דבר שאת עושה, תכיני תוכנית גיבוי… אל תחסכי בלהודות לאנשים שראויים לתודה… תמשיכי לכבד כל אדם באשר הוא אדם… לא רק כסף – גם אהבה היא לא הכל בחיים… תהיי גאה בזהות שלך ולעולם אל תנסי להצניע אותה." בהיותו בכיתה י"א יצא לפולין, במסגרת משלחת של בית ספרו. המסע הותיר בו רושם עז והוא חזר בוגר יותר ובעל החלטה נחושה לשרת בצה"ל ולעשות הכל על מנת לתרום עד כמה שיותר למדינה. בכיתה י"ב כתב חיבור והתייחס בו למלותיו של חיים ויצמן, "אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף." אשר כתב: "עדיין לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה… במדינה מיוחדת כמו מדינתנו, אנו תמיד צריכים לזכור שבזכות החיילים שנהרגו ונפלו במלחמות ובקרבות – יש לנו את המדינה… נותר לנו רק לקוות, שבקרוב יימצא הפתרון והמלחמה תיפסק, ונוכל לומר שלמרות שהמדינה לא ניתנה לנו על מגש של כסף אלא שילמנו הרבה, ואנחנו עדיין משלמים תמורתה, נסיים לשלם את המחיר העצום ונוכל לשכון במדינה לבטח…" עם סיום לימודיו התיכוניים בדק אשר את האפשרות ללמוד במכינה קדם-צבאית על-מנת להתחזק בערכים שספג בביתו: אהבת תורת ישראל, עם ישראל ומעל לכל מדינת ישראל, אולם בסופו של דבר החליט להתגייס ללא שהות נוספת. אשר התגייס לצה"ל בסוף נובמבר 1999. הפרופיל הרפואי שנקבע לו התיר לו לשמש בתפקיד מנהלי, אך הוא התעקש ועמד על רצונו לעבור למסלול קרבי. מאמציו נשאו פרי ולבסוף שובץ בטנק כקשר-טען. אשר דיבר על הטנק בהערצה גדולה. תקופה ארוכה שירת בגזרת עזה והפגין נחישות ואומץ מבלי לבטא חשש. לחבריו אמר "רק שאלוהים ישמור אותי," ואת הוריו הדואגים שב והרגיע וטען כי טנק המרכבה הוא חזק וחסין מפני פגיעה. הוא החל לתכנן את החיים שלאחר השחרור. חלומו הגדול היה ללמוד מדעי המדינה ומשפטים והוא הביע את שאיפתו להשפיע ו"לשנות את פני המדינה" אך לא זכה לכך. ביום ג' באדר תשס"ב (14.2.2002) נפל אשר בפעילות מבצעית. סמוך לצומת נצרים הופעל מטען חבלה קטן על שיירת אזרחים. למקום הגיע טנק המרכבה שבו נמצא אשר, עם עוד שלושה חברי צוות, כדי לאבטח את הציר. עם הגעת הטנק הופעל על השביל מטען רב- עוצמה שהכיל כמאה קילוגרם חומר נפץ. מעוצמת הפיצוץ התבקע הטנק והצריח הועף למרחק כמה מטרים. אשר נהרג במקום והוא בן עשרים-ואחת. עימו נפלו סמל-ראשון משה פלד וסמל-ראשון רון לביא ועוד חייל נפצע. אשר הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בשלומי. הותיר הורים, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר. סיפר חברו: "אשר לא אמור היה לצאת לפעילות הזאת אבל חבר ביקש שיחליף אותו כי הוא לא הרגיש טוב. אשר אמר שאין שום בעיה והחליף אותו." על מצבתו נחקקו המלים "ברוך מבנים אשר". בני משפחתו כתבו והלחינו שיר לזיכרו, הנושא את מלות אותו פסוק: "לילות ללא כוכב, ימים בלי קרן אור,/ דואב הלב, טורדות השאלות./ ואני כאן תוהה, תר אחר מזור,/ אגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות./ עלית השמימה רכוב במרכבת אש/ לוחם ישראל על נצרים בגופך הגנת/ ברית נולדה מאש, ברוך מבנים אשר./.. מלאך ממרומים, מלאך בשר ודם,/ חיוך מתוק נצחי, קורן לכל אדם,/ הכנס תפילותינו לפני האל/ ברחמים יבוא גואל." ידידת נעורים כתבה לזיכרו: "האור שנמצא ותמיד ליווה, האור שידע והבין. האור ששאל, התווכח ואף פעם לא התפשר… הוא היה אור, אור שהילך עם חיוכו, עם נוכחותו. … תמיד ניסה וידע שיצליח, תמיד השקיע לבלתי לאות. לא התעייף ולא אמר נום … העולם מעט טוב יותר, תודות לך, תודות לטיפול באישה המבוגרת, תודות לעידוד ולתמיכה שנתת, תודות לחיוך שחייכת בבוקר, תודות לעזרה שנתת לחבריך, ולעולם לא יפסיקו להודות לך, על כי עזבת את העולם כשהוא מעט יותר טוב, מעט יותר מחייך." חניכה של אשר מימי התנועה כתבה לזיכרו: "הספקתי להיות איתך רק זמן מועט… שאלתי אותך, איך זה שאתה כל הזמן מחייך? ואתה חייכת וענית – 'ככה, כי כך אני רגיל – תנסי – זה עוזר!'… נדהמתי ואני עדיין נדהמת מהרוח של החיוך שלך – לגרום לאנשים לחייך גם אחרי שאתה לא ממש כאן. בזמן כל כך קצר זכיתי ללמוד ממך עולם ומלואו." משפחתו של אשר שוקדת על הכנת ספר זיכרון ובו שירים, דברי פרידה וקווים לדמותו.

כובד על ידי

דילוג לתוכן