זגורי, אלי

אלי, בן מרים ומסעוד, נולד בשנת תש"ד (1944) במרוקו. בשנת 1955 עלתה המשפחה ארצה והשתקעה בירושלים. המצב הכלכלי בבית היה קשה והמשפחה בת תשע הנפשות חייתה בתנאי דחק, אולם דבר לא נמנע מן הילדים. אם כי נאלצו לצאת בגיל צעיר לעבודה כדי לעזור בכלכלת הבית, זכו להרבה חמימות ואהבה, לא חסרו בבית פת לחם, מלה אוהבת וחיוך חם. אלי גדל באווירה של מסורת ואהבת הזולת. אחרי שגמר את חוק לימודיו בבית-הספר העממי "בית-יעקב", יצא לעבוד אצל קבלן שרברבות בניין. את שכרו היה מביא להוריו ובכך הקל במעט את נטל כלכלת המשפחה. ברבות הימים הלך והתקדם במקצועו והפך לפועל מומחה. אלי גויס לצה"ל במחצית מאי 1964 והוצב לנח"ל. לאחר הטירונות ועקב המצב הכלכלי של המשפחה שוחרר אלי שחרור מוקדם. לאחר השחרור הוצב ליחידת מילואים. הוא חזר מיד לעבודה במקצועו והלך מחיל אל חיל, ותוך זמן לא רב נודע בין אנשי המקצוע בירושלים בזכות אחריותו הרבה ומומחיותו. בשנת 1967 נשא אלי לאישה את חברתו שושנה ובשנת 1969 נולד בנם הבכור עופר. בתקופה שבה נולד עופר החליט אלי להקים עסק עצמאי עם עוד שותף. השניים השקיעו בכך את כל הונם ומרצם ותוך זמן לא רב קבלו עבודות אינסטלציה בבניינים גדולים בעיר. את העבודה עשו במסירות, בקפדנות ובדייקנות, שהיו לשם דבר. למרות גילם הצעיר ידעו לבצע עבודות שקבלנים מבוגרים ומנוסים מהם לא עמדו בהן. העסק שגשג ואלי היה מאושר עם משפחתו, עם האשה הצעירה והבן הרך. הוא אהב את עבודתו ואם כי לא היה אדם משכיל, ניחן באינטליגנציה טבעית ובחכמת חיים שאינן נרכשות בבית-ספר. בעל ואב למופת היה אלי, מסור לכל וחבר לכל. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה אלי בשירות מילואים במעוז "אורקל", הוא המעוז הצפוני שבמעוזי התעלה. ביום השני ללחימה, יום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע בקרב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה ובן, הורים, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתבו למשפחה האבלה כתב עליו מפקדו: "קבלו נא את השתתפותנו הכנה בצערכם על האסון הכבד אשר פקד את יקירכם במלחמת יום-הכיפורים. אלי נמנה עם שורותינו ולחם בגבורה רבה במעוז "אורקל", שעל שפת תעלת סואץ. בתקופת שירותו עמנו בגדוד, מצאנו בו תכונות של אדם ושל לוחם למופת. אנו, מפקדי היחידה וחייליה, כואבים יחד עמכם. דמותו תשאר עמנו תמיד;" שר הבטחון, משה דיין, כתב אל המשפחה: …"אלי ז"ל שירת בחיל הרגלים. הוא היה חייל מצוין וחבר מסור. אלי היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק. זכרו של רב-טוראי אלי זגורי הנו קודש ונצרנו בלבנו בגאון". המשפחה תרמה ספר תורה להנצחת זכרו.