זאוער, יהודה (ליאו)

בן טובה ודויד, נולד ביום ט"ו באב תרפ"ח (1.8.1928) בעיר פקש, הונגריה. עם כיבוש הונגריה על-ידי הנאצים נכלא במחנה-ריכוז ועבד בו עבודה מפרכת כל ימי קיום שלטון-הדמים. עם שחרור פליטי המחנה מיהר לעיר-הולדתו לבקש את שרידי משפחתו. שם גילה את עקבות שתי אחיותיו אשר היגרו מהעיר וציפה לשובן. אחרי הפגישה עמהן נדד ברגל לאיטליה בשאיפתו לארץ-ישראל והבטיח לאחיותיו להביא גם אותן לארץ לאחר שיגיע אליה. באיטליה עלה על סיפון אוניית-המעפילים "פלמ"ח" ואחרי 12 ימים הגיע לחופי הארץ. כאן נתפסה האונייה על-ידי אוניית-קרב בריטית ונכנעה לה אחרי קרב קשה ונואש. נוסעי האונייה הוגלו לקפריסין ושם שהה יהודה שישה חודשים. הוא עלה ארצה בשנת 1946 ושוב נכלא לתקופת-מה במחנה-עצורים בעתלית. מיד עם שחרורו התגייס לחיל-הנוטרים בכפר יונה והיה מאושר בתפקידו זה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות הצטרף לחטיבת "אלכסנדרוני". הוא השתתף בכיבוש כפר סבא הערבית ובאחרונה השתתף בקרבות בנגב. בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים, תקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל יהודה, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). ביום י' בטבת תש"ט (11.1.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.